תסתכלי,
תסתכלי עלינו עכשיו. יש ימים כל כך קפואים בינינו. שלפעמים אני
כבר לא זוכרת איך היינו פעם. פעם נראה כל כך רחוק עכשיו. את
זוכרת? זוכרת איך היינו יושבות ומדברות שעות? צוחקות...ושכל
העולם ייחרב. זוכרת איך שתינו היינו כל כך מאוהבות בו? זוכרת
שהיינו "חבורה"? חבורה איכותית כזאת. ואהבנו אותם כל כך.
לפעמים מרוב געגוע כבר אין לי אהבה לתת לך.

תסתכל,
תסתכל עלינו עכשיו. אני לא יכולה לבקש יותר טוב מזה. ואני
חושבת שגם אתה לא. אני יכולה להגיד בהחלטיות שלמה שאני כבר
פחות חסרת בטחון. וזה הרבה בגלל לך. כמה תודה אני יכולה להגיד
לך? אתה זוכר איך היינו פעם? יושבים, צוחקים, מדברים,  איך
היינו "חבורה"? חבורה איכותית כזאת. פעם נראה כל כך מזמן. שעוד
דיברתם...ולא היו שני מחנות. לפעמים מרוב געגוע כבר אין לי
רצון להיות איתכם.

תסתכל,
תסתכל עלינו עכשיו. משחקים אחד עם השני בלי הרף. מעוררים קנאה
בלי סוף. אתה זוכר את פעם? פעם כל כך רחוק עכשיו. אתה זוכר?
איך היית בא לאשדות ואחריך היו באים כולם. והייתם יושבים אצלי
וצוחקים  ואוכלים ושותים...זה לא חסר לך? ולפעמים אני חושבת
שזה הכל באשמתך. שאתה פירקת את "החבורה"...ולא אני. ואתה יודע?
לרגע אחד לא הפסקתי לאהוב אותך. למרות כל מה שקרה בינך ובינו.
ולפעמים מרוב געגוע כבר אין לי חיוך בשבילך.

תסתכלי,
תסתכלי עלינו עכשיו. אנחנו כבר בשני עולמות שונים. כאילו על
שני כוכבי לכת אחרים. וזה משגע אותי שלפעמים אני לא מוצאת את
העיניים שלך שתמיד מצאתי בעבר. את זוכרת את פעם? הוא נראה כל
כך רחוק עכשיו...את זוכרת שכולנו ישנו אצלך? ואיך בבוקר אכלנו
מלא? ואיך ראינו את הזריחה מהחלון הגדול בסלון?...הייתי משלמת
הרבה בשביל עוד לילה מטורף כזה...ואת יודעת? אולי במקרה הזה
זאת באמת אני אשמה...אבל פעם כשהיינו "חבורה", הייתה שם כל כך
הרבה אהבה. ולפעמים מרוב געגוע כבר אין לי חיוך צד להביא לך.

תסתכל,
תסתכל עלינו עכשיו. איך פעם אתה היית האאוטסיידר ועכשיו אתה
הדבק. מחזיק את כולנו על כתפיך. בכל אופן מנסה. וזה קשה להיות
בין שני מחנות. אתה אמרת לי שאני לא אצטרך לבחור. אבל לפעמים
אין ברירה. צריך לעשות החלטה. אתה זוכר את פעם, שנראה כל כך
רחוק עכשיו, שהם עוד דיברו והיינו כולנו ביחד. "חבורה" שכזאת.
שלא היינו יריבים. שלא הייתה תחרות. אלו היו ימים. ואתה יודע,
פעם האשמתם אותי שאני יצאתי ממכם ראשונה. אבל עכשיו אתה רואה?
זה ממש לא אני. זה כל כך כולנו. ולפעמים מרוב געגוע אני נעשית
כל כך מבולבלת.

תסתכלו,
תסתכלו עלינו עכשיו.
אנחנו פירורים של עוגה...
שמתישהו הייתה טעימה.