יש לי חברה ממש מדהימה , אוהבת אחרים יותר מאת עצמה.
לכולם עוזרת, תמיד מקשיבה,
אבל נפגעת ללא הפסקה.
כל דבר שאומרים לה:
מוריד לה דמעות...
כל דבר שעושים לה:
גורם לה לבכות...

חושבת שכולם עושים נגדה הכל
מפחדת לצאת לעולם הגדול
אומרת לי איך בה פגעתי,למרות שלא ידעתי שבלבה נגעתי

לא עשיתי לה כלום בכוונה,חושבת שאני אותה לא מבינה
נעלבת,מתנתקת,מתרחקת ובוכה
נסגרת בעצמה ומתכסה במסיכה

לא יכולה להסתכל לאנשים בעיניים,וחושבת לפניי כל דבר פעמיים
דופקת לכולם יותר מדי חשבון,ורואה איך הזמן מתבזבז לו בשעון

חיה את חייה בשביל אנשים אחרים,במקום לנסות להנות מהחיים

היא חייבת להבין שככה הם אנשים,וזה לא אומר שאותה לא אוהבים
כל אחד במקום הראשון של עצמו,החיים של כל אחד סובבים מסביבו
זה לא משהו רע ובכלל לא אנוכי,היא צריכה לאהוב את עצמה יותר
מאותי
צריכה לדאוג לעצמה קצת יותר,לדבר על הכל ולא לוותר

לבטא את עצמה,לבטא רגשות
ולקום בכל בוקר בחיוך ובצחוק
לצחוק על עצמה,לצחוק על אנשים
להחזיר לעצמה את שמחת החיים

להבין שרק בה היא פוגעת ולתת לאנשים בלבה שוב לגעת
להפתח לעולם,להאמין בעצמה
להפסיק להרגיש כל הזמן אשמה
ללמוד להבליג ולא להתקע,ולא לשים על עצמה מסיכה

להכיר לעולם את אופייה המדהים והטוב
ולתת לעצמה גם אחרים לאהוב
החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם על שטויות
אז שתשבור את החומה ותתחיל קצת לחיות!