ומתי יגיע היום שבו כל הילדים ישתחררו...
ישתחררו מהאימה שאופפת אותם...
אנחנו יכולים להיות חופשיים גם לפני גיל 18...
מזה בכלל המספר הזה 18...
מה הוא קובע לנו את כל האישיות?
לפני שאני מגיעה ל18 אני לא מספיק בוגרת או אחראית?
אני לא מסוגלת לדאוג לעצמי?!
למה דווקא בגיל 18 אני אעשה מה שאני רוצה?!
אבל אני רוצה לעשות את זה כבר בגילי...
אני לא רוצה לחיות את שנות הנעורים שלי, לפי החלטות חסרות בסיס
של שני זקנים שמתעקשים לקרוא לעצמם ההורים שלי...
אז מה אם הם ילדו אותי והעניקו לי חיים
ואפילו אפילו גידלו אותי ודאגו לי...
אבל הדאגה שלהם היא לא כמו דאגה של אנשים אוהבים...
הם רק גידלו אותי כי זה הטבע...
והם עוד אומרים שהם אוהבים ילדים...
מה?!
הרי כל מי שיגור כאן שבוע יראה שזה לא טענה מבוססת...
אוהבים ילדים?
וככה אתם נותנים להם לחיות?!
למה אתם נותנים להם להתבגר בכעס?!
ואח"כ הם מתפלאים שהבת שלהם פתאום מתקרבת לעולם האפל...
כן ככה אתם קוראים לזה...
זה לא עולם אפל...
להפך...
עובדה שאני מצאתי בו אור גדול...
והצמיד הזה שיש לי על היד...
הוא לא יהרוג אותי, לא אבא, ממש לא...
הוא רק קישוט של אלו שחיים בעולם האפל...
אפשר לכתוב את זה עם כ"כ הרבה מטאפורות...
אבל אני לא רוצה לעשות את זה...
כי זה לא סיפור...
אני רוצה שזאת תהיה צעקה...
שהילדים יתעוררו ויראו עם מה הם חיים בבית...
למה אנחנו צריכים לחיות עד הגיל הזה 18... עם שני מבוגרים
שחושבים שהם תמיד צודקים...
ולמה לנו אין זכות לצעוק עליהם בחזרה?!
אנחנו לא בני אדם?!
אין לנו רגשות?!
כשצועקים עלינו אנחנו לא נעלבים?
כשמענישים אותנו אנחנו לא בוכים?!
לא...
אנחנו לא בוכים מולכם...
כי יש לנו כבוד לעצמינו...
אבל אח"כ אנחנו הולכים וכותבים את הבכי שלנו ותראו, תראו מה
יצא...
ואח"כ אנחנו הולכים אחרי אנשים שרוצים לתת לנו חופש...
ואח"כ אנחנו הולכים אחרי חומרים שרוצים לתת לנו חופש...
אבל כמובן שאתם לא אוהבים את החופש הזה...
כי הילדים כבר לא מתייחסים לסמכות שלכם כמו בעבר...
נו בטח...
למה שנתייחס?
למה שנקשיב?
למה אתם לא מקשיבים לנו?
ולמה שלא ניקח חומרים שגורמים לנו להשתחרר מהסמכות המגעילה
שלכם?
מהחיים המגעילים שאתם נתתם לנו...
למה אתם עיוורים?
אנחנו זועקים לחופש הזה...
לא יותר מדי חופש...
אבל קצת...
קצת התחשבות, קצת רצון להבין זה לא יהרוג אותכם...
זה יחייה אותנו...