את השיעור הראשון היא תמיד מלמדת אותך בדרך הקשה. זה כבר 4
בבוקר ואתה מסתובב כבר שעות בבארים שיש בעיר הזאת ,מחפש שמץ
של חיוך, או ניצוץ בבאדם שאתה יודע שמסתובב לו שם בחוצ, ועדיף
בחורה.
אז אתה, או אני, אומר לעצמך: "אתה לא מחפש גאולה או הצלה""
אבל מה אנחנו מחפשים?
בשלישי היא שולחת לך אחת חמודה שרוצה שתזמין אותך לשכטה אצלך
בבית. אתה מבין שהיא לא האחת אבל זורם, כי זה מה שנישאר לך
בורידים, והאמת, שהארנק כבר הפך להיות קליל. אז נגמר לך הערב
אבל מחר יהיה אחד חדש.
קם בצהריים, מתקלח ושוטף שאריות של זו שהלכה לה בבוקר, ממלאת
את החלל שבמיטה, וחבל שלא את זה שבראש הריקני שלך, חבל שלא את
הריק שבלב שלך, חבל שלא את המקרר שלך, שלכם? לא חשבת כבר מזמן
שזה יהיה נחמד אם הוא יהיה "שלכם"?
החורף, אמרו בשיעור ביולוגיה פעם, מעודד דחפים להכנס להריון
וזה דוחף אנשים לחפש זוגיות. המשפט הזה נשמע לך מופרך, במיוחד
כשאתה יודע שהיית רוצה משהו כיפי כבר מזמן, אבל אולי לעיר
הזאת יש רק בדידות להציע לך?
אתה רואה ערוץ המדע באמצע הלילה, מכבה את האור ושוקע לאט.
עבר כבר הרבה זמן מאז הפרפרים האחרונים שהרגשת בבטן ואולי כבר
ציני מדי בשביל לתת להם לחזור...
ואתה כבר מזמן הפסקת לחפש לך נסיכה...
זוכר את השבוע בהרים? הבבה אמר שזב יבוא אליך כשתהיה מוכן.
למה אתה מחכה?אבל אתה לא סובל. אתה פשוט רוצה קצת ריגושבחיים
האלה, ולימדו אותך שלכל סיר יש מכסה.
לא מפנטז על "אהבה" שתעיף אותך מהרגליים, מחפש בנאדם שיהיה
כיף לעשות איתו (ושוב, רצוי איתה) דברים.
סופ"ש מגיע ויוצאים כל החבר'ה, בפעם הבאה, אתה מקוה, תוכל
לבוא עם מה שת"א תיתן לך.
אין כאן פוזה. אין כאן שום דבר שמשנה או משתנה חוץ מהחיפוש
המפגר הזה אחרי הגאולה. והסופ"ש נגמר.
השיעור השני מגיע בפצצה לפנים! אחת, לא מישהי שהיית רוצה,
לפחות לטווח הארוך, מנסה להפיל עליך סרט או לפחות שריטה שיש
לה בראש כבר הרבה זמן.
מה אני אגיד לך, אם יש לך מזל אתה מתחמק מהכדורים האלה. בלי
הרבה בעיה. ואם נפלת חזק, אתה קורא למשטרה. ועוד סופ"ש נגמר.
שיעור שלישי, ורביעי וחמישי... אבל העיר הזאת רוצה שתלמד
ותפנים.
בעשירי לחודש, תור לבדיקות דם, לא שאתה מודאג, אבל תמיד חשוב
להיות עם האצבע על הדופק.
פגישה ראשונה, אתה כבר מתורגל וגדול, חזק ומנוסה.
חודשיים או שישה, אבל העיר מלמדת אותך איך ואיפה אתה עוד לא
מושלם.
חודש של מילואים!
אתה בורח מהקור של העיר, לכפור של גבול הצפון והחמימות של
החבר'ה. כמו אויר לנשימה.
השאלה היחידה שכבר יש לך בראש, כי הבנת את המשחק "המפגר" שלה,
זה, מי ישבר ראשון?
חוזר לשגרה, אתמול אפילו לקחת את הטלפון של המתוקה הזאת שם,
שפגשת בשדירה.
שיעור מתחיל ושיעור נגמר ורק אתה נשאר.
ארוחת צהריים אצל ההורים, מזמן לא הבאת "להם" מישהי להכיר,
והם שוב פותחים איתך שיחה על זה. אבל אתה לא מתכנן להיות עם
מישהי בשבילם, אם כבר, זה צריך להיות בשבילך, ורק בשבילך.
אתמול היו בחדשות דיבורים על שלום או מלחמה, לא היית מרוכז כי
הזדיינת עם זאת מהעבודה. אתה לא מתלונן, כי הסקס היה מטורף,
אבל תכל'ס אין לך על מה לדבר איתה יותר מדי, אז מה אם היא
כוסית?
באיזה יום חמישי אחד, אתה מגיע לתובנה, שפיצה קרה זה מדבר
שהכי מסמל בשבילך את הבדידות.
קארין ומיכאל עוברים לגור במושב. הם לא לתאימים בכלל אבל הם
נשואים כבר שנתיים. זה לא מפריע לך, זה מבהיר לך עד כמה זה
חשוב לחכות.
נחמד לך בעיר הזאת, ונחמד לך להיות עם עצמך אבל חסר לך להרגיש
שאכפת לך מעוד בנאדם חוץ מעצמך, שיש לך אחריות אישית על קצת
יותר.
לקום בבוקר לחיך שאתה מכיר בעל פה. יש הרבה דברים שיהיו
נחמדים בחיים אבל אתה מחפש בתוכם קצת מזה.
ובפעם האחרונה, אתה מעדיף בחורה.