אני חושבת שזאת אובססיה.
כשאני חושבת על זה בצורה סוביקטיבית זה ניראה לי הדבר הכי טבעי
בעולם. אובבסיה? אין מצב. אהבה.
אבל כשאני חושבת על זה בצורה אוביקטיבית. אובססיה. ללא ספק
אובססיה. אהבה? אין מצב.
אם חברה שלי הייתה במצב שלי הייתי ישר אומרת לה: "מותק, את
אובססיבית".
מה אני יכולה לעשות?! אני אוהבת אותו, אני לא מצליחה להשתחרר
מההרגשה הזאת. היא מתגברת כל יום. לפעמים אני מרגישה שהיא
מתחילה לדאוך, אבל ההרגשה הזאת לא נותנת לי זמן להנות מהדאיכה
ומיד חוזרת. כפול ארבע.
הוא לא שם עלי, הוא אף פעם לא שם עלי.
נראה כאילו אף פעם אני לא אפסיק לאהוב אותו.
טוב נו ברור שזה יקרה מתישהו. במודע אני יודעת את זה, אבל זה
לא עוזר לי.
אני אוהבת אותו.
אני אוהבת אותו הכי בעולם.
אני מתגעגעת אליו בכל רגע נתון.
אני חושבת עליו תמיד. גם כשאני לא חושבת עליו אני כן.
אני בוכה. השירים האלו. החורף העצוב הזה. העצבות הנעימה הזאת.
היופי בזה. בעצבות, באהבה, בדיכאון.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.