|
את אומרת שזה החורף האחרון
וכבר סוף העונה.
צובעת שיער בגוון עונתי ומסבירה:
עכשיו הזמן לדברים הזולים
שיעזרו לעבור עד האביב ואז אפשר לוותר
אבל בחברים יקרים לא כדאי להשקיע.
את אומרת שזה החורף האחרון
וכבר סוף העונה.
מחייכת דרך עיניים עונתיות ומגלה
שאנו נישאר רק צללים ארוכים
של מה שהיינו בסתיו
אך צללינו לא יגיעו לחורף הבא.
את אומרת שזה החורף האחרון
וכבר סוף העונה.
לובשת על פנייך ארשת עונתית ושותקת.
צריך לכתוב לך שיר חורפי, להסביר:
תמיד יהיה חורף כלשהו
לחברים כלשהם במקום כלשהו.
זה רק אנחנו שלא נהיה. |
|
|
הוא אדום, אך
מדוע? זאת לא
נדע.
הוא כועס? או
חולה? הוא מזרון
הפלוגה?
ציפורן חודרת עד
אמצע השוק?
מתוך המעיים
יוצא לו תינוק?
אמא ברחה עם חבר
לבגדד?
ואולי סתם קרא
איזה סלוגן
נחמד?
הוי האיש האדום,
האדום שבצד
נחיריך מופנים
אל עינינו לעד
צפונותיך
כמוסות, לא כבוד
תבקש
הוי האיש האדום!
תגיד, יש לך
אש?
זוזו לסטרי, רגע
לפני הצתת
הרייכסטאג |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.