דרכת עליי,
זה כואב.
שים לב לאן אתה הולך,
נסה לנקוט במשנה זהירות.
דרכת עליי עם רגלך הענקית והגרוטסקית במידה 46,
ואני נמלה כזאת קטנה, פצפונת,
בסך הכל פועלת פשוטה,
נמחצתי על ידי רגלך המגוכחת,
פעם אחר פעם.
בני האדם האלה הם חיות כל כך מעוררות סלידה,
לא אכפת להם מאיש חוץ מעצמם.
הם ידחפו, יצעקו, ירביצו אם צריך,
אבל דבר ראשון הם ידרכו,
אפילו בלי להסתכל.
חבריי הנמלים תמיד הזהירו אותי מפניהם,
אך אני העדפתי לאטום אוזניים ולמרוד,
כנראה כזו אני, נמלה טובת לב, סבלנית מידי כלפי הבריות.

אז לפחות עכשיו אני יודעת איך זה מרגיש בגן עדן,
אין כאן הרבה עבודה ויש כאן הרבה נמלים,
אנחנו מביטים על העולם מלמעלה,
וממשיכים לראות פעם אחר פעם,
איך תמיד דורכים על הנמלים האחרות,
ולא שואלים שום שאלות.