יהודית ילדה קטנה וצנועה, ענווה ויראת שמים. כל היום מתפללת
ומקווה למחילה,למענה ולישועה.
יהודית ילדה מכוערת שלא יודעת לומר לא. כל היום הרגליים שלה
פתוחות לכל דורש.
יש לה עור מחרסינה, תלתלים רכים וזהובים ועיניים ירוקות גדולות
ובוהקות.
ליהודית אין אבא, הוא מת במלחמה. אולי בגלל זה יהודית היא
המזרון של השכבה "מחפשת דמות אב",
"רק רוצה חום ואהבה". פסיכולוגים בגרוש.
יהודית פשוט אוהבת לשכב. כיף לה להזדיין, כיף לה להרגיש שיש
מישהו בתוכה, כיף לה כי ככה היא מרגישה מלאה.
סבתא של יהודית מבשלת בשבילה, ומכבסת, ומגהצת.. ומשלמת..
ומשלמת.. ומשלמת.
ויהודית רק אומרת בקול צרוד מסגריות "סבתא, נמאס לי ממך! מתי
תמותי ותורישי לי את הבית? יש לי גברים לרצות, יש לי עסק
לפתוח"
וסבתה, היא רק מביטה בה בעיניים דומעות ואומרת "יהודית שלי,
ילדה טובה".
ילדה טובה.. ילדה טובה.. מפלצת. זונה מרושעת.
אבל ליהודית מותר, כי יש לה תלתלים זהובים ועיניים ירוקות
גדולות ובוהקות.
ליהודית יש שכן, קוראים לו ניסים, הוא מציץ לה שהיא מתקלחת,
וכיף לה.
יהודית נהנת מעצם המחשבה שניסים העו"ד חש ערגה כל-כך גדולה
אליה, כיף לה שניסים כל-כך כמהה לנגוע בגופה.
אבל ניסים הוא עו"ד, והוא גם שכן, לכן ניסים לא יכול לנגוע בה,
יהודית לא זונה.
יהודית היא ילדה קטנה, צנועה וענווה.. יראת שמיים בראש מעיינה,

יהודית רוצה להגיע לגן עדן,לעטות על גופה חלוק לבן וכנפיים,
ולעוף גבוה, שאף אחד לא יוכל לנגוע בה.