זה יהיה אחר הצהוריים או בערב.
נחזור מחברים או מאיזה בר. היא תיגש למקרר לחפש משהו.
בחוץ יהיו ענני חורף, כאלה שמבשרים על סופה קרובה.
אחר כך היא תתיישב מולי מורידה את המעיל הלבן שקנתה שבוע לפני
כן בזארה.
בפניה אראה הרבה תהיות הרבה סימני שאלה.
אשאל אותה אם קרה משהו? אם הכל בסדר?
היא תגיד: שלא יודעת וקצת מבולבלת.
אסתכל לה בעניים ואראה אותם בורקות. כבר לא יבשות.
בחוץ הרוח שורקת ובפנים הבית חם.
כשאלחץ לדעת מה קרה ומה עבר עליה ואיך זה פיתאום שהיא בוכה.
היא תגיד שקשה לה ,שהיא רוצה למצוא תשובות לשאלות אך לא
מצליחה.
ברדיו יתנגן לו שיר של רוברטה פלק: "killing me softly".
הטלפון יצלצל בדיוק אך אנחנו לא נענה.
אשאל אותה אם היא עדיין אוהבת, אם היא עדיין רוצה את החיים
האלה.
היא תסתכל לי ישר בעיניים. העיניים שהיו רטובות עכשיו כבר
יגרמו לשיטפון.
היא תחפש את המילים הנכונות.רואים שהיא חוששת.
לאחר רגע של שקט היא תגיד שאוהבת אבל חסר. שרוצה אבל לא
יכולה.
היא תספר על חלומות ועל נסיעות. על אהבה שצמחה פעם לפני הרבה
שנים ונעלמה לה עם הזמן.
על רצון שהיה ונעלם. היא תבכה חזק ותלך להביא נייר לנגב את
הדמעות.
אני אשב שם על הספה ואחשוב על קשר שהיה וניגמר.על ילדה שהפכה
לאישה שהכרתי ויום אחד תעלם מחיי.
הטלפון שוב יצלצל ,הפעם היא תענה. היא תגיד שאנחנו באמצע שיחה
ושנחזור מאוחר יותר.
היא תתיישב לידי קרוב קרוב ותחזיק את ידי. היא תסתכל לי
בעיניים ותגיד שהיה נחמד והיה גם טוב לפעמים.
לפעמים גם היה משעמם. מן שיגרה שכזו, ועם זה היא לא רוצה
יותר.
היא תגיד שהפרפרים שלה כבר עפו והיא רוצה לעוף בעקבותם.
היא תרצה לא תרצה ,היא תיגע לא תיגע.
הגשם שבחוץ ימשיך לרדת,רעמים וברקים שיטפון שכזה.
היא תציץ בחלון ותבעט בוילון. תחפש ת'מילים עם אקורד לסיום,
כשבסוף כבר תגיד: מצטערת אבל אותך כבר לא אוהבת.
היא תישאל אם אני מבין, אם אני סולח. היא תגיד שאהבה היא לא
דבר לנצח, שאנשים משתנים וריגושים מתחלפים.
לבסוף היא תקום ותבקש עוד חיבוק, אחרון ודי .היא תפתח את הדלת
ותרד במדרגות בלי לדעת לאן היא נעלמה כבר מיזמן.