מעשה ברבי טרפון ורבי מוחמד אשר היו מסובין בטיבט, ומדברים על
ענייני דיומא. אך רצה השם, ויסב רבי מוחמד  פעמיו אל קודש
הקודשים על מנת להטיל את מימיו, יען כי לא יכל להתאפק.
ויחמוד לו רבי טרפון לצון וישם דרדר על כיסאו של המקובל.
ויסיים רבי מוחמד את מלאכת הקודש וישוב אל מקום מושבו. ויזעק
רבי מוחמד זעקה גדולה ונוראה, יען כי נתקע הדרדר בישבנו.
ויצחק רבי טרפון צחוק חרישי קדוש ומאופק.
ויחר אפו של רבי מוחמד, יען כי לא הבין את ההומור אנין הטעם של
רבי טרפון המקודש.
ויחר אף אפו של רבי טרפון, יען כי היה מצונן.
וינע רבי טרפון את לסתותיו הפלאיות לאמור: הבה ואספר לך מעשיה
בעניין. מעשה בישורון אשר ליקט תותי יער בשדה אשר ליד מעונו.
וילקט לו את אחד התותים והנה, דרדר נתקע בידו. וימשיך האיש
במלאכתו, יען כי על דרדר אחד אין נופלת רוחו של אדם. וילקט תות
שני והנה, דרדר שני נתקע בידו. וימשיך האיש במלאכתו, יען כי על
שני דרדרים לא נחרבה ירושלים. וילקט תות שלישי והנה, דרדר נוסף
נתקע בידו המחוררת. וימשיך האיש במלאכתו, יען כי על שלושה
דרדרים לא גלה עם ישראל מארצו. וילקט תות רביעי והנה, פסנתר
נפל על ראשו וימות.