מעשה ברבי טרפון ורבי יחזקאל אשר היו מסובין בראשל"צ. בעוד
מדברים הם על הא ועל דא, ויעבור לפתע חמוס בין רגליו הקדושות
של רבי יחזקאל. ויינתר רבי יחזקאל בבהלה ממקומו ויאמר: יימח
שמה של החיה הארורה!
ויפתח רבי טרפון את פיו מלא המרגליות ויאמר: אינך יודע עד כמה
צודק אתה בקראך לחיה זו ארורה. אכן ארורה חיה זו מכל חיית
השדה.
ויקשה רבי יחזקאל על רבי טרפון קושיה: וכי מדוע ארורה חיה זו
מכל חיית השדה?
ויפצח רבי טרפון את פיו בשנית ויאמר: מעשה שהיה כך היה: איש
היה בארץ עוץ. היה אדם ישר ונוח לבריות. וילך האיש בכפרו
ובכיסו מאה זוזים ועיזה לשם קניית חלה ונרות לשבת. ויבוא חומס
ויחמוס לאיש את עיזתו. ויוותר האיש בלא עיזה ובכיסו מאה זוזים.
המשיך האיש בדרכו. לפתע צץ חומס שני ויחמוס מכיסו עשרים זוזים.
ויוותר האיש בלא עיזה ובכיסו שמונים זוזים. המשיך האיש בדרכו.
ויבוא חומס ויחמוס עוד שלושים זוזים מכיסו. ויוותר האיש בלא
עיזה ובכיסו חמישים זוזים. המשיך האיש בדרכו. ויחמס האיש
ברביעית ויוותר בלא עיזה וללא זוזים. ויחמוס הקדוש ברוך הוא את
אנושיותו של האיש ותיוותר החיה לנפשה בלא עיזה וללא זוזים.
ויקרא לה השם בשם חמוס, כי נחמסה החיה מכל אשר היה לה.
ויאמר רבי יחזקאל: טוב. אני הלכתי.