טיפות של גשם
עושות דרכן הארוכה מלמעלה
היישר אל חלוני.
מדפקות על הזכוכית הקרה,
ומצפות לחיוכי.

השבתי להן מבט.
אך, עיניי מפספסות את המטרה,
ומתרכזות רק באפלה שבחוץ.

קורא לעזרה.
הדמעות מתאדות לפני פגיעתן
במחשבותיי.
אולי מחר השמש תעשה לי טובה,
ותעלם לזמן מה,
רק בשבילי.

העצב גונב ממני את נשמתי,
חונק אותי,
משחיר את אישוניי כאבק שריפה.
עד מתי אחכה לרגע שבו יעופו הגיצים
ויחזירו אותי פנימה ?

הפנסים ברחוב נכבים ונדלקים,
מנסים לשבות אותי בקסמם.
כלבים נובחים מרחוק,
מנסים לרכך את בדידותי.

קורא לעזרה.
הדמעות מתאדות לפני פגיעתן
במחשבותיי.
אולי מחר השמש תעשה לי טובה
ותעלם לזמן מה,
רק בשבילי.