אני לא אתאהב בך .

אתה לא תעשה לי מה שאני עושה לכולם.
אתה לא תתרחק אחרי שבוע. כי אולי במקרה רק אולי קטן אולי אני
אציל אותך.
כי לפעמים אני באמת כזאת.

זאת רק מראה לעצמך, חתיכת אילמת.

אני לא הבחורה שתראה ברחוב ותשב איתה עם חברים ותחשוב לעצמך
וואו איזה מדהימה היא כמה אני רוצה אותה.
אתה תלך ופשוט תזיין אותה. ואולי ממש אולי לשניה תסתכל לה
בעיניים ותראה בה משהו שונה.
ואם הגעת כבר עד לשם אז רוב הסיכויים שתתעלם ותתן לה נשיקה על
הגב ותגיד לה שאתה מאחר לעבודה, והיא פשוט תעמוד מולך ותצחק כי
היא כבר מכירה את זה מספיק טוב ואתה לא הראשון.
ובכל מקרה אחרי כל פעם תיזול לה איזה דמעה קטנה שמחפה על זה
שהיא לא רק גוף ולפעמים היא גם טיפה מעבר ויש לה קצת רגשות.
אבל באמת קצת.
ואחרי זה יעבור שבוע ותשב בכניסה למועדון ותפגוש איזה ידידה
ישנה שהיה בינכם איזה ויכוח ישן  ומטומטם שבגללו לא דיברתם כבר
שנתיים ובדיוק השלמתם, ותדבר איתה עליה ותגיד שהרגשת רע על זה
שהשארת אותה בכזה מצב ומעכשיו אתה תהייה בן אדם יותר טוב.
למרות שרוב הסיכויים שלא יהיה לה כ"כ איכפת בגלל שכבר הרבה
זמן עבר מאז שמישהו היה טוב אליה והיא די רגילה, אז היא בנתה
לעצמה את המחסומים שלה.


אבל רוב הסיכויים שאתה מספיק אטום, כי רק ככה היא אוהבת אותם.
ורק ככה הם לא מבינים אותה, אז ככה טוב לה. מרחוק.




ולרגע ריככת אותי.
לרגע גרמת לי לרצות לעשות איתך אהבה ולא סקס.

לרגע גרמת לי לרצות לבוא עד אלייך ופשט להיות יומיים בחדר מתחת
לשמיכה ולישון ולהתנשק ולהתחבק.
ואז לפתוח חלון לגשם.
שיכנס לשטוף.
הכל.
אני לא רוצה להרגיש אלייך אהבה או אמפטיה. לא רוצה להיות חלשה
מולך. זה לא טבעי.
אני בחיים לא אמצא אהבה אם אני אמשיך ככה ואתה יכול לקפוץ לי
כי אתה רואה משהו ואתה לא אומר מה אתה רואה.
ואם אתה רוצה לחבק אותי אז תגיד לי כי אני כ"כ כן רוצה לחבק
אותך.
אולי סוף סוף אני אמצא מה שאני צריכה.

כ"כ הרבה זמן לא הרגשתי משהו למישהו.

ויש בנו כמו נחמה כזאת.
אני מפחדת שזה יהיה קשר שהוא קשר של נחמה.
שאתה תהיה איתי כי זה הכי קרוב למשהו טוב שמצאת וככה אני איתך
ונגעל וזה לא יהיה כיף וחולשה ויהיה חורף.
תבוא אליי.
וזה לא ככה.
תבוא כי יש בזה משהו שונה,
משהו בוגר יותר, אבל בכל מקרה ילדותי ויפה.
טיפה תמים וגם עצוב.





רק כי אתה תסתכל מעבר לזה ותבין עליי.
למרות שככה גם כל השאר, אולי.
שיט אני שוב נכנסת לזה. די!.

אולי כי אם באמת רואים עליי כשרע לי. אולי פשט רואים את זה
עליי כשאני נותנת את כולי בשביל לקבל כלום. ולא אני לא נהנית.
ודי אתה חייב  להפסיק להיות הצודק. זה הכי רע. אתה צודק בזה.

את לא נהנית.
את לא משוחררת עם עצמך, ולמרות שאת מראה שכן. את כולך שקר אחד
גדול.
את לא נהנית.
וזאת אשמתך.

ובכל מקרה אחרי חמש דקות אני אתעורר אחייך ואגיד יאללה איזה
זין קטן היה לו ואני אגיד שהוא אפס ובגלל זה לא רציתי להשאר
חברה שלו ושוב אני אשקר לעצמי ולך ולכם.

ולכולם.
ובעיקר לנו.
כי האביב של 2005 היה הכי טוב ואין שום דבר יותר טוב מלשבת
איתו לשמוע איתו מוזיקה ולנגן איתו ולחבק איתו ולנשק איתו
ולראות סרטים איתו ולעשות הכל איתו.
כי אתה זה לא הוא.
ואני אגיד את זה על כל אחד.
ואתה תשתוק עד שאני אהיה מוכנה להפתח.
ולמרות שזה אפעם לא ייקרה.
כי אתה בחיים לא תחכה לי.
אני לא מספיק מיוחדת.


אני לא יודעת מה אני רוצה.
שתשתוק.