יש רגעים בחיים שאת לא יודעת למה דברים קורים.
את מכירה בנאדם וחושבת שהוא מיוחד.
לאט לאט שאת מכירה אותו, את מבינה,
שהוא משלים לך דברים חסרים בחיים.
את מסתכלת לו בעיניים, עמוק עמוק,
ואת בעצם מתאהבת בו ונקשרת אליו.
אבל יותר מאוחר כשאת מרגישה שחייך לא יוכלו-
להתקיים בלעדיו, את מבינה שעשית טעות.
את אוהבת אותו, את רוצה אותו, אך הוא מתעלם ממך,
הוא לא מבין מה גודל האהבה שלך אליו.
כמו שהירח תמיד מלא, כמו שהשמש תמיד זורחת,
כך את תמיד עושה את אותן הטעויות.
את תמיד מתאהבת מוקדם מידיי,
למרות שאת מרגישה שאת מכירה את הבנאדם,
את מכירה את תכונותיו, את יודעת מה הוא אוהב,
מה הוא שונא...
ואז זה פוגע בך בצורה מאוד קשה.
קשה לך להמשיך בחיים מבלי לחשוב עליו.
את יושבת לבדך בחדר באמצע הלילה,
מרימה את הראש לעבר בשמיים,
ורואה את דמותו בירח המלא כל פעם מחדש...