היא לעולם לא תדע שאני אוהב אותה.
רק אני וחדרי ליבי המלאים בברזל
מבינים את אהבתי כלפיה. לעזאזל.
היא צוחקת
ואני צוחק גם
וככה המשכנו כמה שנים.
ספרתי כבר את כל הכוכבים ברקיע.
ספרתי את הפעמים שהזכרתי את שמה
שם יפה ומלא חן וטוהר. שלא נדבר על יופיה.
היא מחייכת
ואני מחייך גם
וככה המשכנו כמה שנים.
היא לא הייתה חיה באשליה.
וגם לא חיכו לה כמו שהיא אמרה
היא אמרה שלום והיא נסעה.
היא מחייכת
ואני מזיל דמעה.
וככה עברו כמה שנים.
הגיע שעתי לגיל שיבה.
לא שמעתי ממנה בכלל כל השנים אללו
אני רק זוכר את הרגע ההוא,שנפרדנו.
היא חייכה
ואני הזלתי דמעה.
היא לעולם לא תדע שאני אוהב אותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.