לדבר את יודעת,לפעמים את לא מפסיקה לדבר,כמו מערכת
סטריאו,שכפתור ה"השתק" התקלק ואחריו נפל גם כפתור ה"הפעל" את
פשוט לא מפסיקה לדבר.
אני בחדר השני,לא שומע את מילות שפתייך,אלפי המכשירים ששמתי
בחדר השינה בו את יושבת כעת,אומרים לי בדיוק על מה את מדברת,על
האיש שיושב בחדר המחשבים,עם אוזניות,כדי לשמוע בזמן אמת את כל
מה שאת אומרת,ואת לא מפסיקה
לדבר.להתפעל,להכלל,להגיד,לפאר,לרומם,על הגיטרה,על הספורט,על
הבידור,על האישיות,ממש לא מפסיקה לדבר.
בחוץ אני שומע רחשים,מישהו מסתובב במסדרון מחוץ לבית,פתאום
הפסקת חשמל.
מערכת הסטריאו משתקקת,אני כבר לא שומע כלום,אני לא יודע חותר
על מה היא מדברת,אני יוצא החוצה לקחת נשימה לחשוב מה לעשות,אני
רואה את האידיוט הזה עם שרוול כחול ובצד שמאל סמל כתום "חברת
החשמל" בודק שמה כמה מכשירים.
אני לא רוצה לדבר איתו,החלטתי שאני נכנס לחדר השינה.
אני יותא בפנים קשות,פנים עצובות,מכין כוס קפה בעזרת הגז,כעבור
שעה וחצי חוזר החשמל לביתנו,אני חוזר למחשב מדליק את המכשירים
שוב.
רק היא שותקת.
היא באה יודעת להגיד שלום ולמסור מילים,אבל איפה ההתפעלות מן
העבר נעלמה?