הכל התחיל בזמן שישבתי ליד עץ השסק בחצר של יעלי עוד בתקופה
שדוד חיים גר באמריקה ואמא של יעלי הייתה יושבת במרפסת כל יום
שישי לבושה בשמלה לבנה ורוקמת. כל כך אהבתי להסתכל עליה כל כך
שונה היא הייתה מאמא שלי שהיתה אז עוד אחות סיעודית בבית אבות
ברחוב וויצמן.
בנסיעה של אוטובוס אחד, הייתי נוסעת לבקר את סבא בבית חולים.
אבל הוא מת נורא מהר ולא הספקתי לשאול אותו את כל השאלות
שהכנתי בדף בזמן שיעור מחנך האחרון שעירית המחנכת שהיתה בהריון
בחודש שביעי וכבר לא היה לה כוח ללמד, אז היא הייתה נותנת לנו
זמן חופשי בכיתה לקרוא ולהכין שעורים ותמיד בשורה מאחורה היא
הייתה מעלימה עין מגיל בן טוב ונעמה רותם שהיו מחזקים ידיים
ומתלחששים.
מאז שאבא הפסיק לדבר ואמא הפכה להיות אפורה והפסיקה לדבר איתי
ואני כבר הייתי בת 14 ואח שלי יונתן עזב את הבית והשאיר אותי
עם כל זה. הייתי מחכה בקוצר רוח ליום חמישי בשעה שבע כי הוא
היה מגיע עם חברה שלו רונית לקחת אותי לאכול גלידה בטיילת מול
הים וגם שם היינו שותקים, חיכיתי שהוא יגיד משהו אבל הוא היה
קונה לי גלידה ומתיישב על ספסל וישר מדליק סיגריה מסיגריה
רונית הייתה מנסה לשאול אותי שאלות, אבל יונתן תמיד היה מצוברח
כזה.  כל כך רציתי לספר לו ולכעוס עליו  אבל הייתי ממהרת לסיים
את הגלידה כדי שנוכל כבר לחזור ואני לא אצטרך לסבול גם כאן את
השתיקות.
ביום חמישי בערב הייתי נכנסת למיטה בלי להתקלח שומעת את אבא
מסתובב במטבח ונוהם.
הכל קרה בדיוק ביום שאמא חזרה מאוחר ממשמרת לילה ויונתן נתן לי
מכתב להעביר לאמא ואמר לי לא לקרוא אותו אבל אני ממקום של כל
כך הרבה כעס הייתי חייבת רק להציץ והוא כתב שם שהוא ורונית
עוזבים את תל אביב ונוסעים לעבוד באמריקה ושדוד חיים יעזור להם
ושהיא לא צריכה לדאוג. כל כך כעסתי עליו וידעתי שאמא תהייה כל
כועסת אחרי שהיא תקרא את המכתב כי רק אני ידעתי שבגלל דוד חיים
אבא הפסיק לדבר.
הייתי אוהבת לעבור ביום שישי ליד המרפסת של יעלי כאילו במקרה
מנסה שאמא של יעלי תראה שאני שם ותזמין אותי לשבת איתה, רק
לפעמיים היא הייתה קוראת לי ותמיד הייתי מסמיקה נורא ועולה
בחשש את חמש המדרגות עד לבית של יעלי נכנסת למרפסת ומתיישבת על
קצה הכסא, מה שלומך היא הייתה שואלת, הייתי מרגישה את כל
הסיפורים על קצה הלשון כל כך רוצים לצאת החוצה אבל בשנייה
האחרונה הייתי מושכת אותם פנימה ורק מחייכת ואומרת לה, בסדר
הכל בסדר.
אז היינו יושבות בשקט מקשיבות למוזיקה מהרדיו של יום שישי
ולפעמים היא הייתה מקלפת לי תפוז או נותנת לי תפוח ולפעמים לא.
בשעה שהערב היה יורד אני כבר הייתי ממהרת ללכת ואמא של יעלי
הייתה שואלת שוב כמו תמיד עם אני רוצה להישאר לארוחה של יום
שישי ואני הייתי ממהרת ללכת לפני שיעלי תחזור מהצופים ותשאל את
אמא שלה לידי כאילו אני לא שם, "אמא, שוב את עושה בייביסיטר
לילדה המוזרה של השכנים?"
הייתי חוזרת הביתה בשביל שעוקף את כל הבניין כדי להאריך את
הדרך מקווה שיקרה כבר משהו שינער את אורך החיים הזה הלא משתנה
שלי ושאבא יפסיק לנהום ויספר לכולם את מה שהוא שומר בלב שלו.
בשעה שהייתי חוזרת הביתה אמא הייתה טורחת במטבח המכתב של יונתן
היה קבור עמוק בפח האשפה מתחת לקליפות של ביצים ואבא ישב בסלון
וראה חדשות.
אף אחד לא שם לב שנכנסתי כמו שאף אחד לא שם לב שבכלל יצאתי
מהחדר.
אמא קראה לי פתאום בזמן שהחלפתי בגדים בודקת שוב מול המראה את
הגוף המוזר הזה שצמח לי פתאום ואני בכלל לא מבינה מה קורה לי
שם בפנים וחושבת שאולי אני בכלל חולה באיזו מחלה מוזרה ועוד
מעט גם אני אמות כמו סימה מי"א 3 שהיה לה סרטן וכולנו ראינו
איך היא הצטמקה לה פתאום עד שנעלמה.
ישבתי במטבח ואמא שאלה אותי פתאום מה עשיתי היום ובלי לחשוב
אמרתי לה שישבתי במרפסת עם אמא של יעלי, ואמא כל כך כעסה שכל
האוכל יצא לה מהפה כשצעקה עלי להפסיק אחת ולתמיד להפריע
לשכנות הנחמדות, ושאנחנו בבית לא צריכים שירחמו עלינו וגם לנו
יש מרפסת ואם אני רוצה לשבת במרפסת אז שאני אשב בשלנו ושאני לא
צריכה להטריד את השכנות בצרות מטומטמות של ילדה קטנה.
ואני רק חשבתי שביום שישי הבא יש לי יום הולדת.
את יונתן לא ראיתי מאז אבל אני חושבת שפעם אחת שעליתי על
האוטובוס לסבא פשוט המשכתי לנסוע בלי לרדת בתחנה החמישית מהרגע
שהוא עובר את הכיכר אלה פשוט המשכתי לנסוע עד שהאוטובוס נעצר
וראיתי שהוא ריק והנהג גם כן יורד אז ירדתי גם אני באזור שאף
פעם לא ראיתי וכשחיפשתי את האוטובוס חזרה הביתה נראה לי שראיתי
את רונית עומדת בצד של הכביש בחולצה קצרה עוצרת טרמפים ורציתי
לשאול אותה מה שלומה ומה שלום יונתן כי הרבה זמן לא שמעתי ממנו
כלום ואמא מנתקת לו בפרצוף כל פעם שהוא מתקשר וזה כל הזמן עושה
לאבא לנהום חזק יותר עד שאני לא מצליחה להתרכז בשעורי בית
בתנ"ך, אבל איך שהתקרבתי אליה היא כבר נכנסה לאוטו שחור כזה
והסתלקה לה משם ואני נשארתי לעמוד בפינה של הכביש וראיתי את
האוטו מתרחק ממני.