הבית עולה לי בדימיון,
17:30 עדיין לא על השעון,
כל יום דומה לקודמו,
טובעת בשיעמום עמוק.
קלסטרופוביה מתחיל להיות,
לא רוצה לבלות עוד -
בין ארבעת הקירות.
מטר הגשם מאיים בבואו,
רק שלא יתחיל כשסופסוף אצא מפה.

אל המקום הנחשק הגעתי,
HOME SWEET HOME  אהנחתי.
כבר 19:30,יאללה -
ישר מקלחת ולישון,
אבל לא נשכח קודם כל לאכול.
אין כמו השניצל אל אמא,
ואין על הפירה של אבא.

את מדיי הכנתי כבר,
לא מתחשק לי להגיע מחר.
אולי יהיה יום טוב ללכת לים,
אם ירצה השם,הוא יברך אותי -
באיזה שיחרור מוקדם...