צוחקת בדרך הזו שנקראת "חיים".
מחייכת אל השמש, שמה זין על הגשם.
וכשבין עננים אפורים רואה טיפה של אור מבינה שניצחתי.

לא להרשים את ההוא, או את ההיא, את זו או את זה.
להרשים רק ובעיקר את זו שמשתקפת אליי בדבר הזה- ראי.

לזרוק מילים על דף כי ככה מתחשק עכשיו ,אולי בלי שום מסר.
תסמונת של כתיבה.

לכעוס על מה שקורה עכשיו, כי הוא באמת מכעיס.
לצעוק עד השמיים, מבלי לרצות שמישהו יקשיב.
לרקוד, לקפוץ, לשלוח ידיים לכל עבר, לרוץ בלי לעצור, לנער את
הפרצוף מצד לצד.
לכי תסבירי  מה שעובר לך בראש עכשיו.
וכשצועקים לך: "ריטלין" תצעקי- "תזדיינו".

רוצה לכבוש את העולם כשכולם מהצד עומדים ומתחננים שאני אפסיק
לחלום ואתחיל לחיות.
אבל אתם אינכם רואים? אני חיה, לפעמים יותר טוב מכולכם.
אני אמשיך לחלום לנצח.
ואתם מוזמנים לתת לי נשיקה ענקית בלחי הימנית (של התחת)
ולהמשיך להיאבק בחיים הכל כך ריאליסטים האלו שלכם.

"העיקר הבריאות"