טל איזנר / דלתות |
הרוח נושבת,סיפור שעבר.
מיסת החג מתנגנת אל הר,
ננעלת עוד דלת אל סוף שנכתב.
תשוקת החולה בבית מכסה
מסביר את עצמו אל פני הרופא
שאון העיר,הצגה חדשה שעולה,
עובדי הכרך מוצגים לראווה.
מקווים שעברתם אל מול המראה,
אולי עוד אשוב אל שעת הזריחה
אולי עוד חדר אפתח לדמיון
תרופה שנבלעת כנגד אסון.
תל-אביב מכסה על כולי
הגשם נוזל-שוטף התרחשות שולית,
שירי צהריים נשמעים ממכונית
נפתח עוד שער אל מרחב-
לכבודי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|