איך נהייתי כל כך אפאתי לחיים
למה חיי האהבה שלי נראים בעייני כל כך נוראיים
איך הפסקתי להרגיש את משמעות הקיום
למה הלב שלי הפסיק לפעום והוא עכשיו פשוט רדום

איך נהייתי אפאתי לסביבה
זאת לא העצבות זו פשוט האכזבה
אכזבה למה שיהיה ולמה שהיה
למה לא קורא שאני הולך ליפול עוד שניה

איפה החיוך והשמחה
לקפוץ ולהתגלגל מיד לאחר כל בדיחה
להיות במין אבל פנימי ואפל
הנה אני במדרון מתגלגל

ואין פה פגיעה או סוג של פציעה
קשה לי לזהות את איך שאני נראה
אפאתי לאהבה שמסתובבת סביבי
כנראה שהחיים האלה זה לא אני