[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חשבתי. זה מה שעשיתי .חשבתי ליד החלון . זה היה כבר שעתיים
שחשבתי ליד הסלון וזה רק בגלל שלא יכולתי לעשות שום דבר אחר..
כשאמרו זה טוב לעשן טעו .זה הייתה המחשבה האחרונה שלי  שחשבתי
לפני שעה. לה אני יושב וחושב מול ולא יוצא החוצה בגלל שאני לא
יכול לצאת נעלו אותי. אז למה אני לא קופץ מהחלון? כי אני בקומה
ה10. אז למה אני לא קורה לעזרה? ניסיתי אבח ככה זה אנשים אכפת
להם רק מעצמם. אז למה אתה לא משתמש בטלפון? בגלל אני לא יודע
איפה הוא. ולמה אני לא משתמש בפלאפון? כי אין לי . אני כאן
בגלל שחבר שלי אמור לחזור ואז אני אלך מהבית הזה בפעם הראשונה
בחיים שלי ואראה את הבי"ס לא מהחלון אלא מהקרקע.  והנה הוא בא
הוא היה אלם לא חרש , אבל אלם זה מספיק גרוע. הוא פתח את הדלת
ושחרר אותי. ירדתי כבר התחלתי להרגיש מוזר כשהייתי בבית הכל
היה כיפי בכלל לא סבלתי אבל עכשיו להתרגל להכל , זה יהיה קשה
אבל לא נורא. כשיצאתי מהבניין האוויר החם קיבל אותי בברכה
התחלתי ללכת וראיתי ילדים משחקים במגרש " היי , אפשר להצטרף?"
שאלתי , הם שיחקו תופסת והדירה שגרתי בה הייתה גדולה מאוד אז
התאמנתי בריצה והייתי מה זה טוב.. " איך קוראים לך? " איזה ילד
אחד גדול מאוד שאל ." קוראים לי דן" " שלום , לי קוראים אשר .
מאיפה אתה?"
הוא שאל . אז עניתי לו " מהקומה שמה" והצבעתי על הקומה . " אתה
, גר שמה?" שאל הילד בקול תדהמה " איך הצלחת לחיות כל הזמן?"
הוא שאל . התבלבלתי , מה הייתי אמור לענות? אז עניתי " פשוט
חייתי כמוכם רק בתוך קומה" . הילד החליט שזה לא מספיק " האכילו
אותך?" " כן"  עניתי. " לא התעלעלו בך?" שאל. " לא, דווקא היה
נורא נחמד . ומאיפה אתה? " עניתי . " עזוב , אין סיכוי
שתכיר.." ענה אשר .
" אני יודע את תל-אביב בעל-פה " עניתי , זה היה שקר לא הכרתי
את כל תל-אביב . " טוב , אני גר ב.... איפשהו , לא רוצה להגיד
לך" . קצת חוצפה חשבתי שאני אמרתי לא והוא לא אומר לי ." אפשר
לשחק?" שאלתי. " אתה יודע מה אנחנו משחקים?" הוא שאל . " תופסת
" עניתי בגוואה . " לא נכון אנחנו משחקים תופסת עכברים , לא
רוצים לשחק עם ילד שלא יודע מה אנחנו משחקים" אמר ועזב.
הסתובבתי קצת וקניתי במכולת . שמה אנשים היו מאוד נחמדים
והעמידו אוכל חינם אבל אז היה מן קופות ששמה הייתי צריך לשלם.
מאוד מוזר . חשבתי , מעמידים אוכל חינם ואז אחד שלא העמיד את
כל האוכל דורש תשלום . שילמתי והתחלתי ללכת לאנשהו לפת זקן עצר
אותי ואמר לי " ילד מחשיך" הסתכלתי ולא ראיתי נורה כבויה , כי
רק אז יש חושך . אז השבתי לו , לא נכון . אחר-כך התחיל להיות
שחור צהוב . מצד שני היה שחור אל היה גם מין עמודים שהוציאו
אור . החלטתי לחזור ואז נפלתי ע"י משהו שנראה כמו גרסה מותקנת
של מכונית. השבתי " סליחה.." אבל הילד אמר נחמד ואמר " לא  לא
זה אשמתי" לפתע הבנתי שזה ילד אז שאלתי " כל-כך מוקדם השגת
רשיון?"הוא ענה לי " מה?" ואז בנימה עצבנית אמר.." אני צריך
ללכת והלך. מעניין הוא לא סגר שלת אפילו לא פתח. נכנסתי ועליתי
עד לקומה העשירית וישבתי . הלכתי לישון . למחרת התעוררתי ,
הסתכלתי בחלון ואמרתי לעצמי שבין העולם הזה בחדר ועד החוץ אתה
עובר עולם . לעולם שונה בהחלט...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"נס גדול היה
פה"


כתובת קעקע על
איבר מינו של
אימפוטנט לשעבר


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/11/01 21:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
וולף בריסון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה