כאש זה בוער בין עצמותי,
החשמל כבר מזמן שרף את כל עצבי,
והעצב מתפשט ולא נכבה,
והוא אושר לא מגיע, לא רוצה לכבות.
אני אומרת שחור, אתם אומרים לבן,
אני אומרת עכשיו, אתם אומרים מחר,
אני אומרת בוער, אתם אומרים כבי,
באש בוערת בתוכי, ואני בוכה,
ואתם מקשיבים ואתם לא מבינים.
נשכבת, נזרקת על המיטה,
אין הבדל בין עצב למחלה,
בלבול חושים מוחלט,
בוכים כבר בלי סיבה.
אני אומרת שחור, אתם אומרים לבן,
אני אומרת עכשיו, אתם אומרים מחר,
אני אומרת בוער, אתם אומרים כבי,
באש בוערת בתוכי, ואני בוכה,
ואתם מקשיבים ואתם לא מבינים.
אז תבוא, אז תבואו,
ותכבה, ותבכו,
תאהב, ואתם עזבו,
תעזבו את האש שבוערת בתוכי,
תעזבו את החשמל והאש שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.