|
לאדם השמח העצב הוא בלתי ניראה
מן חלק שנפרד כשהכאב כבר לא בוכה
אז מגיע האושר שנוגע
והוא כבר לא שומע
הוא מסרב לראות שזה פוגע
ומפריד את עצמו ממה שפעם היה יודע
עכשיו הוא מאושר
הוא כבר לא שומע
כשאת מאושרת גם אני מתחברת
וכשאת עצובה,בתוכי מזילה דמעה
וכשיורד עליך הגשם אני מכסה במעיל
כשאת רחוקה אני לא יודעת מאיפה להתחיל
אני רואה לתוך עינייך רואה את העולם המבחיל
שאת מקיאה כל תקופה,כשהלב שלך מכחיל
אז אני רואה אצלך כשהחיוך הופך לבכי
וכשאני מתקרבת בצעדים קטנים את צועקת לי לכי
רואה את הלב קרוע מבפנים ונשבר יחד עם כל החלקים
כמו ים את סוערת צועקת עלי בלי מילים
ואני עוד פה..אוספת את השברים
מבטיחה בכל חיוך,בכל מבט בכל חיבוק שמחר יהיה יותר טוב
מחר כבר נעזוב
אז תגידי..את עיוורת? |
|
|
"אמרו לי תלבש
מכנסיים צמודים,
ניתן לך גיטרה
קטנה ומוזרה וכל
החיות יאהבו
אותך.
אמרתי לא
מספיק.
אמרו, בסדר גם
כל הבחורות
יאהבו אותך.
אמרתי ואללה
סבבה, ועכשיו
אני המתרומם של
המשחק הזה."
מתוך סדרת
ראיונות בארבע
עיניים עם
גיבורי טליסמן -
הזמר הנודד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.