שמעתם פעם מישהו אומר שאחרי הצבא הוא רוצה לטוס לשוודיה? אין
מצב. כולם רוצים או דרום אמריקה או למזרח הרחוק. אני רוצה לטוס
לשוודיה רק בגלל שאף אחד אחר לא רוצה. מה קרה? רק בהודו אני
יכול למצוא את עצמי? במקרה הטוב אני יאכל טריפים ויחשוב שאני
גויאבה או במקרה הרע נחש יתן לי ביס בתחת.

אני שונא לעשות דברים שכולם עושים. מה לעשות, ככה אני. בדיוק
כמו שכולם עכשיו אוהבים את `בית הבובות`, אז אני שונא אותם. לא
בגלל שיש להם מוזיקה לא טובה, אלא בגלל שלפתע כל מדינת ישראל
התאהבה בהם. אז כל הכבוד לכם, בית הבובות, אבל רק בגלל שתפסתם
גימיק וברחתם לקצה השני של העולם עד שהדיסק שלכם יעבור מפה
לאוזן, ולצערנו זה מה שעובד על העם הישראלי. וואלה, לא יודע אם
יש לכם מוזיקה טובה או לא, אבל כנראה שזה עובד. יש לכם כל כך
הרבה מעריצים, שאני בטוח שלא יחסר לך אחד מפגר כמוני.

בכל אופן, שוודיה. ללכת עם 15 שכבות של בגדים באמצע הקיץ,
להסתכל על בחורות בלונדיניות כחולות עיניים שאוהבות תיירים
ונכנסות איתן למיטה אך ורק אם אתה מוכן לעשות אחרי זה אורגיה
עם כל משפחתה וחבריה. מה רע? זאת תהיה בריחה מדהימה מכולם
ומעצמי. לקחת את התיק ולמלא אותו בחבילות של קונדומים "SAVE
PLAY", כי אי אפשר לדעת, אולי אבא שלה אוהב לקבל את זה חזק.

בכל מקרה, לנסוע לאיזה קצה נידח במדינה, לטייל בשדות ירוקים עד
אין סוף, לקחת טרמפים על עגלות עם סוסים, לחיות בחווה ולחלוב
פרות עד אור הבוקר. אלה החיים בשבילי. החיים שהעולם שלנו כבר
שכח. בלי חשמל, בלי פלאפון, בלי MP3. כל לילה לצאת אל האחו
ולהסתכל על מיליון הכוכבים נסתרים שבמדינתו העמוסה כבר מזמן
נעלמו.

לשכוח מפיגועים, פוליטיקה, צבא, כלכלה, מכבי חיפה, ליגת
האלופות, חברים, בנות שפגעו, ואפילו ממקושרים. לשכוח הכול
ופשוט להיעלם. ככה סתם באמצע החיים. לקחת את הכנפיים ולעוף
לשוודיה.

להיות שם וללמוד להעריך את הכול מחדש, כי למען האמת כבר אין לי
כוח לקום בבוקר. אולי שם אני אמצא את משמעות החיים שכולם
מחפשים במקומות אחרים. אולי משמעות החיים שלי תתגלה דווקא
באמצע סקס פרוע עם אינגריד ושלושת אחותיה הצעירות? אי אפשר
לדעת.

כבר אי אפשר לדעת שום דבר בחיים האלה.

במשך כל ה-22 שנה שאני חי, מכל הניסיון שצברתי, מכל המדינות
שבהן גרתי או ביקרתי, מכל הבחורות שהגורל רצה שאפגוש, מכל אדם
שאי פעם הכרתי, למדתי שני דברים:

הראשון הוא ששום דבר לא בטוח לגביי הכול. אם יש לך דעה קדומה,
אז תיפטר ממנה כמה שיותר מהר, כי רק אז תוכל להתקדם קדימה
בצורה הנכונה והמהירה ביותר. זה נכון לגביי כל דבר. בנות
(לדוגמא, להתקשר רק אחרי יומיים זה בולשיט אבל זאת דעה קדומה),
חברים (לדוגמא, להתייחס בדרך כזאת או אחרת כי אז יכבדו אותך
יותר זאת דעה קדומה), משפחה (לדוגמא שבמשפחה יש אך ורק אהבה
ללא תנאים זאת דעה קדומה וזה ממש לא נכון). לגביי הכול. תנסו
ותראו.

הדבר השני והיותר חשוב הוא שהחיים ממשיכים. שהזמן לא עושה
הנחות לשום דבר ולאף אחד.
כולנו קמים בבוקר, הולכים למסגרות השונות (בה"ס, צבא, עבודה,
לימודים), חוזרים הביתה למשפחה או לא משפחה, מתעסקים בתפל,
בערב יוצאים לאיזה מסיבה רגילה שנמאס לך מאותם פרצופים, חוזרים
הביתה בוכים ומיופחים מהחיים השגרתיים שנפלנו על חיקנו.

אז מה לעזאזל עושים?

זורמים עם הזמן, זורמים עם החיים, זורמים עם השינויים.

ואם מידי פעם החיים הישראלים גוברים עליכם, תפרסו כנפיים כמה
שיותר גבוה ותטוסו לשוודיה.