[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לי צ'רי
/
לא מהסוג שנקשר

היא מתלבשת מול מראה ומשננת לעצמה את המשימה להערב: לא שעיר
מדי, לא נמוך מדי, לא מהסוג שנקשר.
בשמלה בצבע לבנדר ונעלי עקב שחורות היא מושחת את שפתיה בוורוד
ומסדרת את החזה המפואר בתוך החזייה המפוארת לא פחות. טלפון,
מפתחות, קונדום, והיא בדרך אל המכונית.
מדלגת במדרגות על פני השכן היא לא שוכחת לשלוח חיוך מתוק תוך
שהיא מבטיחה להעביר לו   את מיסי ועד הבית עד יום שישי, מותירה
אותו הלום בושם, מהנהן בהסכמה, ממלמל לעצמו משהו על יום שישי
שעבר.
ישובה במכונית היא נותנת מבט חטוף נוסף במראה, סוקרת בשביעות
רצון את השיער האסוף והאיפור המוקפד, לא מודעת לחלוטין לזיק
אור חום-ירוק המאיר את עיניה, זה שלבדו הופך כל פרט חיצוני
בהופעתה למושך, כמו מזמין את מי שמבחין בו לחגוג את כל מה
שטוב בחיים הזמניים שלנו על פני האדמה הזאת, לפני שיהיה מאוחר
מדי.
"wonders never cease" היא שרה עם הדיסק המתנגן כמו פסקול
לנופי פרדסים וחולות. היא נוסעת לחתונה. עוד חתונה. עוד זוג
אמיץ או טיפש מספיק בשביל להאמין בנצח. בניצחון האהבה על פני
השגרה, הזוגיות על התנועה המתמדת שלנו לכיוון החדש והאחר. היא
מאחלת להם שישרדו. היא לא מאמינה באיחול של עצמה.
היא הכירה ביניהם לפני כל השנים האלו. כשהוא היה עולה חדש
מאמריקה והיא חיפשה עוגן שיציל אותה מכל מה שרע. הם נמשכו אחד
אל השני כמו שני חלקיקים בשדה מגנטי של מומים נפשיים, מזהים
האחד את הדפיקות של השני, שמחים לגלות שיש בעולם הזה מישהו
שלידו הם נראים יותר נורמאליים. היא חשבה שהיא תציל אותו, הוא
חשב שהוא יציל אותה והיום הם עומדים האחד מול השנייה מתחת
לאלוהים והכוכבים ומבטיחים, מה בעצם? להיות כמו כולם?
להיות כמו כולם הוא ערך שכלפיו היא תמיד חשה אמביוולנטיות.
לפעמים, היא מוצאת את עצמה כמהה לו. רוב הזמן, בקומה זקופה
ורוח נחושה היא נלחמת על זכותה להיות אחרת. אישה אחרת. היא לא
מהסוג שנקשר, היא מנסה להסביר להם כשהם ממשיכים להתקשר ימים
אחרי לילה שהיה בשבילה תחנה אחת במסע ארוך.
והיא דווקא כן. אבל הם לא יכולים להציע לה מה שהיא באמת רוצה:
קשר, אבל אחר. כזה שישאיר לה מקום לנשום ולא ידרוש ממנה חצי
מהכול. חצי מהרגשות, חצי מהאורגזמות, חצי מהמשכורת ואת כל
הרחם שלה לתקופה בלתי מוגבלת באינטרוולים של תשעה חודשים. היא
רוצה להיות שלמה לגמרי עם אדם אחר שיהיה שלם לגמרי איתה, הם
רוצים שהיא תשלים אותם. יותר מזה, הם רוצים להשלים אותה,
ובינינו, גם זין של שלושה עשר אינצ'ים לא יוכל לעשות את
העבודה.
קבלת פנים סטנדרטית על מדשאה אלגנטית. היא סוקרת את המבחר
במבט מהורהר עם כוס הקוקטייל השנייה ביד. שלב הריקודים עומד
להגיע והיא צריכה להספיק עוד אחד לפני שהיא נכנסת למצב הרוח
המתאים. בין שיחה קטנה לשנייה היא מסמנת מטרות פוטנציאליות
ומציצה בשעון כדי לוודא שהיא עומדת בלוחות הזמנים. החתן והכלה
נראים מאושרים. או על סמים. ההורים נראים כאילו רווח להם
לפתע, כאילו שהם יכולים סוף-סוף לסמן "וי" על דף משימות חברתי
מחייב.
מוסיקת חתונות שוטפת את הרחבה והיא פוסעת אל מרכזה שכמו כוח
שואב נוהים אליה עוד ועוד חוגגים. חבורות תחילה, זוגות מיד
אחר כך, חיוכים נמתחים, אברי גוף נזרקים באוויר וכולם עובדים
את אל הקצב בריטואל שבטי עתיק ומשחרר. כולם, אבל לא היא. היא
עובדת בשביל עצמה. מתפתלת, מסמנת בעיניה ובגופה למועמדים
פוטנציאליים, שולחת אותות אזהרה לא רצוניים לחצי הנשי של
הזוגות הרוקדים. מטילה את כישופה, עד שנתפס הראשון ברשת.
לא שעיר מדי, לא כל כך נמוך, הוא מתקרב ומתחכך. היא בוחנת
ומחפשת סימנים כדי לתכנן את צעדיה הבאים - מה הוא צריך?
להוביל או להיות מובל? לכבוש או להיכבש? מה יגרום לו לעשות
בדיוק מה שהיא רוצה במהלך השעות הבאות? הוא לוקח שליטה והיא
מתמסרת בקלות. הגוף שלה מתאים את עצמו לתנועותיו וקימוריו
מכילים אותה ללא כוחניות מיותרת. הם רוקדים עד שהסלואו הראשון
של הערב עוצר בחריקת בלמים את התנועות המשולהבות של קהל
המאמינים. עוצרים לקחת אוויר, הם מביטים אחד בשני ופורצים
בצחוק משחרר. הוא מושך אותה אליו וכשהיד שלו מחליקה בטבעיות
אל ישבנה, הוא מבחין בשמחה שרק בד השמלה שלה מפריד בין עורו
לעורה. הדיאלוג מתקדם בקצב השיר. מגע הזיפים שלו בלחייה מזכיר
לה שיש לה לוח זמנים לעמוד בו והיא מתקרבת אל אוזנו ולוחשת
"אצלי או אצלך?"
שלוש אורגזמות מאוחר יותר הוא יושב על המיטה שלה בגבו אליה.
החיוך הענק שלה מסרב להימחק כשהוא מתחיל בוידוי הצפוי ברובו.
"אף פעם לא עשיתי את זה קודם" הוא אומר. והיא שואלת אם הוא
נהנה. "מאד" הוא עונה במבט מבויש, "אבל לא בטוח שאני רוצה
לעשות את זה שוב". היא שואלת בשעשוע אם הוא מתכוון לסקס איתה
או לסקס בכלל. "לבגוד באשתי" הוא ממלמל והיא מדליקה עוד
סיגריה, מתכוננת לעוד נאום מייגע עמוס ברגשות אשם וייסורים
עצמיים. איפה טעיתי באבחון? היא שואלת את עצמה תוך שהיא
מתעלמת משטף המלל והדמעות שמלווה את תנועותיו המגושמות כשהוא
מתלבש ללכת. אמנם די גבוה ולא כל כך שעיר, אבל דווקא כן מהסוג
שנקשר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם מתים - לא
נוהגים.

המשרד לבטיחות
בדרכים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/1/07 9:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לי צ'רי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה