דקרתי את אהובתי ועד ששמתי לב בכלל היא כבר שכבה שותתת בחדרה,
רגע אחד היא קוראת, עירומה, שירים שלי מהמחשב ובמשנהו, של
הרגע,
היא מתרוקנת לה מתוך עצמה כמו נוזל מקפסולה שנבקעה. האמת
שהופתעתי
למצוא את הסכין ביד. אני זוכר שצעקתי לה שככה לא מתנהגים ושהיא
פוגעת,
כמה שהיא פוגעת. רציתי שתדע, שזה לא סתם, שזה מאהבה, מטירוף,
מהקול
הזה שבא כל פעם שהיא בסביבה ושהקול הצלול הזה כל-כך אותנטי שאם
הוא
לא היה בא רק כשהיא בסביבה עוד הייתי בוטח בו שהוא שלי. רוצה
לדבר איתך,
להיפגש, להתמרח, להריח- לרחרח כמו כלב שמחזיק את הקטלוג שלך
בראשו,
באפו בעצם; זה הריח של הרגל שלך, זה של המפשעה, עכשיו אני רוצה
לגעת בה.
פעמים, כשנגעתי, השתנה גם הריח. הגוף שלך רוצה את הגוף שלי
ובשבילנו זה הרי
ברור, מהרחרוח הראשון - הגופים אוהבים עד שהם ניסו להתמרד, אבל
המרד שכך
אלא שכך אני נקשר בך חזק יותר.
עץ-עבות כבר אמרתי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.