הוא והיא. ערב. יוצאים מאולם קולנוע.

היא:
תחזיק רגע, אני מתה להשתין


מעבירה לו את התיק שלה, מוציאה מסטיק מהפה שלה ונותנת לו. הוא
לוקח את התיק והמסטיק, לא בהנאה מרובה, מתיישב על כסא ובוהה
בייאוש מהול בשעמום ביוצאים מהאולם. מניד בראשו בחצי חיוך
למכר. היא מתעכבת מלצאת. בהיסח הדעת הוא מקרב אצבע לכיוון האף
שלו, נזכר שהוא במקום ציבורי, מוריד במהירות את האצבע, מחייך
חיוך אווילי-מתנצל. הלובי של הקולנוע הולך ומתרוקן מאנשים.
עוברות עוד כמה שניות, הוא מסתכל מסביב, מוודא שאף אחד לא
מסתכל עליו ומכניס אצבע לאפו. הוא מתעמק במעשה, מתמסר לו
ומתענג עליו. עדיין בהיסח הדעת, הוא מאחד בין הלכלוך למסטיק,
ממולל לעוד שנייה ומקרב את זה לכיוון פיהו, מתעשת שנייה לפני,
נבהל מעצמו, אחר כך מחייך בשביעות רצון עצמית. הוא מפריד בין
הלכלוך למסטיק וקם לזרוק את המסטיק. ממשיך למולל בידיו את
הלכלכוך. היא יוצאת מהשירותים בשיער אסוף לגולגול. מחפשת אותו
במבטה לשנייה, ניגשת אליו, מצב רוחה מרומם. לוקחת את התיק שלה
ושניהם יוצאים מהאולם.

הוא:
אהבת את הסרט?
היא:
כן, נחמד.
הוא:
(דוחף מול עיניה את הלכלוך הממולל) ואת זה את אוהבת?
היא:
(צוחקת בחצי גועל, חצי עונג) תינוק.
הוא:
מזל שיש לי אימא כמוך שתוקסם ממני.
היא:
מה אתה אומר! זה טוב או רע?
הוא:
תגידי את, זה טוב או רע?
היא:
זה רע בצורה נהדרת וטוב בצורה נוראית.
הוא:
קשקשנית את... (מושך לה בשיער ומפזר את הגולגול שלה)
היא:
תינוק כבר אמרנו? (מחקה פעיית תינוק) אני תינוק, אני מאוהב
ביציאות של עצמי, אני צריך תשומי.

הם צוחקים תוך כדי הליכה.

הוא:
סוף סוף טוב לנו.
היא:
אתה שואל או קובע?
הוא:
לא בטוח עדיין (פאוזה) קובע. אני קובע.
היא:
זה בגלל שהפחתת את כמות החיטוטים שלך באף,
ואני הפחתתי את הפעמים שאני משתינה.
הוא:
קשקשנית את... מגה קשקשנית.
ביום שאת תפחיתי את הפעמים שאת משתינה...
היא:
אל תמשיך את המשפט הזה, בחייאת...

על שניהם מבט של מבוכה וחיוך. שקט.
לאחר כמה דקות.

היא:
אולי התבגרנו, רחמנא לצלן.
הוא:
באמת שלא נדע. אני מקווה שזה לא קורה להרבה זוגות,
שהם מתבגרים ככה ובסוף עוד טוב להם אחד עם השני.

הוא מושך את היא אליו, מצמיד אותה והם מתנשקים בתשוקה.
התמונה קופצת למיטה בדירה שלהם. הם מכורבלים ערומים במיטה.

היא:
תחזיק רגע אני מתה להשתין. (נותנת לו להחזיק את המסטיק שלה)
הוא:
מה?!?!
היא:
לא נכנסת עם אוכל לשירותים.
הוא:
זה המסטיק שלי בכלל, לא?!
היא:
לא זוכרת.

היא - סוגרת את הדלת מאחוריה. הוא - מניח את המסטיק על השידה.
לפתע צץ במוחו רעיון, הוא לוקח את המסטיק וקם מהר. מוציא
קופסה מהמכנסיים שלו שזורקות לרגלי המיטה. פותח את הקופסה
בחופזה ולא עד הסוף, הקופסה נסגרת לו על האצבע, הוא מחניק
צעקה. הוא מוציא את הטבעת ומנסה לעטוף אותה עם המסטיק. לא כ"כ
הולך לו, הוא מוציא מסטיק מהכיס השני של המכנסיים, לועס אותו
כמה לעיסות מהירות ועוטף את הטבעת עם שני המסטיקים. קול של מים
יורדים. הוא מזנק למיטה ומתכרבל. היא יוצאת, קופצת למיטה
ומתכרבלת בו. הם מתחבקים והמסטיק שנמצא בכף ידו נדבק לשערותיה.
הוא תולש אותו יחד עם עוד כמה שערות שלה.

היא:
אאוץ'! תן לי, אני אזרוק. (מנסה לקחת את המסטיק)
הוא:
לא! (מחזיק את המסטיק חזק ומסובב אליה את הגב, מקלף קצת
מהמסטיק מעל לטבעת)
היא:
הכול בסדר? לא ידעתי שאתה כל כך רכושני למסטיקים שלי. (היא
צוחקת מהבדיחה של עצמה)
הוא:
(מסתובב אליה) נתחתן?
היא:
תחזיק רגע את המחשבה הזאת, אני הולכת להשתין.
הוא:
אבל כרגע היית...

קולות של צחוק מתגלגל בלתי נשלט נשמע מהשירותים. היא יוצאת
מהשירותים ונכנסת לאיטה אל תחת השמיכה.

היא:
כן מאמי. נתחתן.

הוא ממשיך לקלף את המסטיק מעל הטבעת. מניח את הטבעת על השידה
ועונד לה את המסטיק. הם משתוללים במיטה עם הכריות, מוסיקה,
צעקות, קולות צחוק.

קפיצה לאולם חתונות. ערב. פנים.  
הם לפני הכניסה הגדולה והדרמטית לאולם.

היא:
מאמי, תחזיק רגע, אני מתה להשתין.
(נותנת לו את הזר ומסטיק. אחרי כמה שניות מציצה מהשירותים)
מאמי, בוא רגע.

הוא נכנס לשירותים. מרוב התרגשות המסטיק נופל בין הפרחים של
הזר.

היא:
תעזור לי עם השמלה בבקשה, מסורבל להשתין עם הדבר הזה.

הוא מחזיק את הזר בין הלסת לחזה שלו. מרים את שמלתה. הם
מסתבכים עם השמלה ואחד בשני, חדר השירותים קטן. סוף סוף הם
מצליחים. היא מסיימת, הוא עוזר לה לסדר הכול במקום חזרה. בזמן
שהיא שותפת ידיים, הוא יוצא אל מחוץ לשירותים עם הזר. מחפש את
המסטיק בין הפרחים, מנקה אותו מעט ומכניס לפה שלו. הוא נשען
על גבי הקיר ומחייך ברוגע.

סוף.