אני זורק חבלים קדימה,
שיחזיקוני,
ימשכוני,
וימנעו ממני לחזור,
אבל זה ידוע,
שלעיתים,
את אחד החבלים שוכחים לקשור,
ואת אלה ששוכחים להתיר,
לוקחים אותי אחורה,
חזרה,
אל האיזור שאני מכיר,
עד כמה שהוא בטוח,
אני רוצה למעלה,
כבר בוגר,
לא מבזבז דמעות על סרק,
אין עוד תלות יותר,
אבל זה מושך,
וכבר אין בי כוח ללחום,
אתם יכולים בבקשה לצאת,
אני לא מוכן,
לא היום,
לא...
אולי זה בעצם אני?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.