אני אחכה על הספסל,
באותו הגן שהיה כאן,
גם אתמול,
ואדמיין שהכל
הפך יותר קל,
וכדי שתשמור עליי,
אדמיין לי אותך יותר גדול,
שירי אהבה שלא נכתבו,
מילים רכות,
שלא קיבלו במתן,
ואז אתה תשאל:
"כלום תרצה להשאר?"
ולא אוכל לענות,
כי אין בי,
אין בי את התמימות,
ברחה ולא חזרה יותר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.