אלעד יובל / על שפת אגם |
נצרבת כמו חומצה בבבואת יוצרה.
דמות הנמשכת אל האופק,
מותירה שביל אש בצעדיה הבטוחים.
חטאי העבר נקראים להווה,
מלטפים אדוות מעגליות על השתקפות רועשת.
דמעה -
מתערבבת ברכות אל תוך אגם שקט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|