חבקיני בזרועותייך
כי לא אשוב ליראות פנייך
וכי הבכי הזועק מתוך ליבי קורא אליך
ושובי את לזרועותיי
והיסתכלי אל תוך עיניי

וראי, הכל יחזור לטוב
ויזלגו דימעות האושר
המרככות את לב ליבו
ורחמים מן השמיים
יפלו כגשם וכמים
אך שוב השקט הקודר
והינה שוב הוא מאחר
הקול אשר יצא מן השממה
ומן החושך החמה
והעולם יחזור חיים
ואת איתו לעולמים

אך לא, עינייך חיוורות
ופניך כה קרות
ואת שכובה במיתתך
ומחכה כך למותך
ראי אויבך, הוא מחייך
למותו אני אקרא
וממנו לא אירה
ואבוא אליו בערב
בליבו אתקע החרב

את היית לפרח ואני לאדמה
ממני קטף חייך וחיי ניהיו דממה
את כל כולך נתת לאהבה
וכשהיא כבר לא היתה לבך וכי מעט כבה
ולא היה לה כח
וטיפה משב של רוח
רוח רעה אשר באה להשמיד ולהכחיד
ובזאת היא הצליחה ויותר מתמיד

והסיבה לחיי
כבר לא חיה יותר
וכל שניה שעוברת
ואני מתיסרת
וליבי לא זועק לך
כי כבר מת לו מזמן
נישמתי לה כבר עפה
אך אני עדין כאן...