שרף שנשאר

ואין עוד שקר שיגלה את האמת
ראשי טמון בחול ואיני רואה
נותר רק לומר מילות פרידה
אומר לך מילות פרידה

אני רוח והולך לשום מקום
נוגע בשיח ירוק ונדקר
אולי אני נועדתי לחיי אומללות
בלעדייך עננות גבוהה מורידה גשם
ואת שברייך קשה לאסוף
עוד לא אספתי את עצמי ואני מצפה לשלמות

ואין עוד קול שיחשוף את הבושה
גרוני אפל ושחור כמו ארובה מלאה בפיח
בית רופף ועכברים בעליית הגג
שם נהגנו לשכב ולעשות אהבה, לבי שאג
אך לא עוד שמיים כחולים מבעד לחלון

אני נשכח ועזוב, עץ אלון בעליבותו
ידעתי ימים טובים, כשידיי כעלים, ליטפו את עורך
לפעמים נחלתי אכזבות אך המשכתי כטיפש גאה
ואת, שידעת כל הזמן פריחות
ראית שלבי קמל משקיעות
והפסקת.

ואין עוד מראה שתשקף עצב מתמשך
כבר אין עילות לפורקן נעורים חולף
זיכרון שאת גופי בכל יום שורף
כמו שרף שנשאר לאחר קרינת שמש חזקה
מתקשה הלב וזועק זעקה
בערפל מחשמל, נופל על הרצפה המחודדת
ממשיכה לרעוד, אך צועדת ונעלמת באופק
שניות אחרונות, אין בי דופק...