במגירת הסכו"ם כלואה נשמתה של ילדה אחת קטנה.
היא לא של אף אחד, ואולי אף לא של עצמה.
במגירת הסכו"ם נשמעת זעקה, זו היא שצורחת, הילדה הקטנה.

במגירת הסכו"ם כלואה נשמתה של ילדה אחת קטנה.
היא רוצה לצאת החוצה אך את הדרך לא מצאה.
במגירת הסכו"ם נשמעת דפיקה, זו היא שדופקת, שנחנקת בתוך עצמה.

ממגירת הסכו"ם מים נוטפים, טיפה ועוד טיפה,
שיפתחו כבר את המגירה.
במגירת הסכו"ם גלים של דמעות, הילדה הקטנה עוד מנסה למצוא
סולמות.

המזלג והיא ביחסים מוזרים, היא כבר לא יודעת אם הם באמת
ידידים.
כפית, כבר נדמה כי ממנה התרחקה ומזמן הן לא נפתחות אחת
לשנייה.
הסכין כבר הספיק לדקור אותה בנקודה הכי רגישה בליבה
ונותר לה לסמוך רק על כף- שבו התאהבה, שיעזור לה לפתוח את
המגירה.

במגירת הסכו"ם כף עוזר לילדה הקטנה לצאת.
רק עוד דחיפה ובחוץ היא כבר נמצאת.
הסתכלו, הילדה כבר בחוץ, היא מרגישה כל כך לבד,
אולי עדיף לה בחזרה למגירה לרוץ?

במגירת הסכו"ם כלואה נשמתה של ילדה אחת קטנה.
היא לא של אף אחד, ואולי אף לא של עצמה.
במגירת הסכו"ם נשמעת זעקה, זו היא שצורחת, הילדה הקטנה.