עצב מלודי מתנגן על פני הרוח
שוטפת את פנינו גלים גלים
התו המרטיט כל רגש
הדמעה ששכחה כבר את קיומה

על פני ים סוער קצף לבן וטהור
התעוררות והבנה של שינוי
השתקפות אפורה ואין ספור שאלות

דמות קטנה חסרת פנים במשעול שהיה
אותו אושר עילאי שנלקח ביום ששכחנו
כעת קצוות היממה כהים מתמיד
הזריחה אינה פורה כבעבר...

נשקיני אשת מלאך
הניחי דממה על כל תו
השקט שוקע אט אט
ועתה אפשר להקשיב

השכיני ראשך על פני נוף מבודד
עד אשר אגאל ואמצא אותך  

הלילות הארוכים והתהוות החורף
בתוך חלל קורן יהיה מפגשנו...