איך פתאום, כך זה בא משום מקום
לא בדיוק מבינה, עדיין מפנימה
כבר מתגעגעת, כבר מרגישה רחוק
כבר נאבד הצחוק

ומצד שני, ההפתעה כבר התגלתה לפני
הראי כך גם אני הרגשתי
כך בזמן האחרון, גם אני התבלבלתי

אבל איך שזה בא ככה פתאום
שזה בא באמת, הכל משתנה
הכאב בגרון
שמחזיק את הדמעות מלרדת, ליפול
והן נופלות, ונופלות...

והפעם, אפול יחד איתם?
אני מודה, אני פוחדת
ולא מהעובדה שאנחנו לא זוג יותר
לא מהעובדה שאנחנו לא ביחד,
לא חברים

כי זוג נשאר, וביחד נהיה
כידידים
אם לא תעזוב, כמו שהבטחת
אם רק לא תעזוב, תשאר
כמו שאמרת
אני מודה, אני פוחדת

וכן, אני עדיין אוהבת
וזה מה שקשה
כל כך קשה,
כל כך כואב
עמוק בפנים
קשה רק להפנים

איך שהראש והלב לא מתחברים
זה כואב
איך שהבילבול, הסיכוי לחרטה
מפחיד...

ופתאום כל מה שחשבתי-
שיהיה לנו טוב כידידים
ידידים הכי טובים
פתאום לא נשאר כבר מה לחשוב
רק להמשיך, לחכות
ולראות

אבל בבקשה
בבקשה כמו שאמרת, אל תעזוב
כמו שהבטחת, תשאר
אני גם מבטיחה
אני לא אוותר...