את צורחת ובורחת,
לא רוצה לשמוע גם לא אותי,
תני לי להיות פה,נפתור את זה יחד
.
את שמחה את זורחת
ואני חלק נלווה מהאור הגדול.

את שותקת מתנתקת
רוצה שהכאב הזה כבר יגמר,
אני חוזרת שוב אלייך,
רואה את העצב בעינייך,
ואת הנפש שכבר שכחת.

את קופצת ,את נוצצת
פתאום על הפסגה הכי גבוה,
ואף אחד לא יתקרב,
הנסיכה לבד רוצה.

את נופלת,
אני מאחורייך,
את לא תפלי,כי אני לא אתן.
את בוכה על הכתף,
אני אשמור ואלטף.

כי זה תמיד אני ואת,
ולפעמים את ואני.
כשאת מרשה להתקרב,
פתאום כבר אין תחושבת כאב.