אחרי חודשיים בחוות הכשרה חזרתי באחד מסופי השבוע לכפר סבא.
עוד מבעוד מועד דיברתי עם חברי מהתיכון על כך שניפגש, מאחר ולא
התראנו זמן רב. הם אספו אותי ע"פ התכנון בשעה 10 מביתי, ונסענו
כהרגלנו לבית קפה. בעודי מספרת סיפורים מצחיקים מחיי בהתלהבות
הם העבירו תחנות ברדיו של האוטו בתקווה למצוא שיר טוב. עם
המעבר ל-91.8  צעקו בשמחה:"אוי!! זה שיר יפה!!" והגבירו את
המוזיקה בחוסר טקט שלא יתואר כאשר מילות השיר נכנסות אל תוך
הסיפור המרתק שלי. "..היא הייתה חזקה מהחורף, היא הייתה חזקה
מסופה.." כולם התחילו לזמר בקולי קולות, ואני, שהעדפתי ליהנות
במקום להתעצבן על המעשה שרתי גם אני, מתוך ידיעה מוחלטת שאוכל
להמשיך את הסיפור בבית הקפה.
חנינו במגרש החנייה ויצאתי מהאוטו במהרה, כאשר הגעתי למצב של
עמידה, הייתה לי מעט סחרחורת. הייתי רגילה לסחרחורות כבר
ממזמן, בעיקר כי אף פעם לא הייתי אוכלת מספיק, אבל הפעם זו לא
הייתה הנקודה. הייתי קצת יותר חלשה פיזית מתמיד, כי אמנם בחווה
אוכלים, אבל בעיקר זבל! זה החזיר אותי לסיפורי הלחם והפסטה
אותם סיפרתי עד הרגע שהתיישבנו והזמנו עוגת שוקולד לכולנו.
אחרי שישבנו שעה בבית הקפה ונמאס לנו, החלטנו ללכת אחד הבתים
שלנו, שם נפלה עלינו רוח שטותית של משחקים מפגרים. מצאתי בארגז
המשחקים בבית שלי אזיקים מפלסטיק, אז שיחקנו בשוטרים וגנבים.
איכשהו מצאתי את עצמי דיי מהר עם אזיקים על הידיים, אבל זה רק
שיעשע אותי, הרי מה אכפת לי? זה רק משחק! יכולתי להמשיך לחייך
כי אני לא באמת כבולה, אפילו האזיקים על הידיים לא הצליחו לקחת
ממני את תחושת החופש. אחרי שהתעייפנו מלהתרוצץ ישבנו וניסינו
לעשות טורניר של הורדות ידיים. התפלאתי לגלות כמה אני חלשה,
פעם הייתי מורידה את כל הבנים בכיתה, ועכשיו הפסדתי לכולם.
באופן מוזר סיימתי מקום אחרון. אבל גם זה לא הוריד לי את החיוך
מהפנים, כי ידעתי שאפילו אם אין לי שרירים, אני חזקה מבפנים.



27.10.06
נראה לי שמצאתי את עצמי..