|
למה אלוהים אף פעם לא נמצא שזקוקים לו?
אולי העננים יעזרו לי לחפשו?
הוא ברא אותנו שניים לא?!
אז למה הוא לא מנדב לי אחד כזה?
אני מוכנה לתת את אחת מצלעותי, לאחד שיתאים לי כמו צלע שחסרה
לי כל חיי, אפילו אתן יותר.
מה כבר בקשתי? אהבה.
אולי באמת דרישה מוגזמת מידי...
וכשאהבה תבוא איך אזהה שזאת היא?
אולי תעשה בשבילי איזו רעידת אדמה?
אולי איזה ברק קטן?
אולי אפילו נטצה לבנה שתנחת על אפי.
וכך אדע שזה אתה ולא אחר.
באמת שלעולם לא עשיתי רע לאדם.
אולי אני לא מאמינה כל כך בך-אלוהים אוי סליחה, אלוקים אומרים
נכון?
אבל זה לא אומר שאסור לקרוא לעזרתך שהמצב מחמיר
לא?!
נכתב בהשראת על השחיטה של ביאליק. |
|
|
עכשיו, כשחזרה
אליי המודעות,
גהרתי מעליה,
מעל פיטמותיה
הקטנות שזהרו
בעיניי כניצוצות
אש. הרגשתי
תחושת עוצמה כמו
לא אף פעם.
נשאתי אותה אל
המישור האירוטי
במוחי כמעיין
בוחן עד להיכן
היא תישאר איתי.
גלים של תשוקה
סוחפים כשהיא
עוברת. לפתע
החטא ממלא את
ראשי, אבל אהבתי
כה פשוטה היא,
כה טהורה כך
שלאף מחשבה אין
כאן משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.