יום נוסף עובר,
ושוב פורצות מעצמן הדמעות,
הרגש בליבי רק גובר
והוא זה שמשתלט על עיניי האדומות
שום דבר לי לא עוזר
כשאתה לא נענה לקריאותיי
כששום דבר אינך אומר
אתה רק מעפיל על תחושותיי
בלי כוונה את ליבי דוקר
כשאתה לא בין זרועותיי
אליך גופי רוצה להתמכר
אך אינך יודע אפילו על סערת הרגשות
על כמות האהבה שאצלי צובר
על כמות הפעמים שחודר עמוק לחלומות
ויוצא ובא והולך וחוזר
חומק מבין ידי
את ליבי שוב שובר
תופס לך מקום בחיי
אך לי פינה אינך שומר
חודר עוד יותר עמוק למחשבותיי
והנה עוד חודש עובר...



אי שם ב2003