עוד רגע ולא ישאר ממני כלום. שום דבר מלבד אפר שחור משחור.
עוד רגע אחד ויאבד לה הסיכוי האחרון להבין. ואולי ממילא לא
הייתה מצליחה.
משתוללת חסרת מעצורים, לעומתי, אני, שעומד כאן, או לפחות
עמדתי, כל הזמן, זז בקצב פנימי משלי.
שני כוחות.
האם יצור אחד יכול להכיל את שניהם? אך הפער גדול מדי. כי איך
אפשר לזוז ובאותה העת להישאר? איך תפרוץ כל גבול והרי אתה נטוע
במקומך?
ואולי היא חזקה ממני האש הזו. הרי הנה אני פה ועוד רגע אחד ולא
ישאר ממני כלום מלבד ערימת אפר שחור משחור. אולי רוח ההתחדשות
חזקה מכוח השגרה.
ואולי כך צריך להיות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.