17/9/06-אתונה שביוון

שפות זה דבר הכי מוזר בעולם, ומנטליות עוד יותר. לפעמים נראה
לי שרק ישראלים חושבים כמו שאני חושבת וכל אחד מאתינו מרגיש
סתם כזה זן נדיר ומיוחד. אומרים שהיהודים בכלל חשים את עצמם
מיוחדים משהו. זה מוזר כי אתה מגיע לארץ זרה, ואתה מבקש נגיד
במסעדה בנימוס וברגישות מה שאתה מכיר בידיעה שזה אולי שונה,אבל
אתה מברר..ולא מבינים מה אתה רוצה לעזעזאל.
למשל..

מותר לעשן פה בכל מקום אבל מצד שני אסור לאכול ביצים מחוץ
למסעדה. בטח שאי אפשר לשחד את המוכרת שתאכל את הביצה שלך בחוץ
ולשכנע אותה שזה בסדר ולהגיד לה: "בקטנה אחותי, אף אחד לא שם
לב אני יאכל בשקט", או לשאול אותה "מי הבעלים פה?!, איזו חוצפה
אני רוצה לדבר עם הבוס". הם עושים מה שהם עושים כי ככה זה ואין
להם גינון עצמי או בעיה לאכזב אותך. תקח תקח, תלך תלך-מילא..
ואם תאמר למלצרית לא להביא לך לחם עם הסלט היא תביא לך  בכל
זאת כי זה הנוהל ומצידה תן את זה לאווזים שאין שם. סדר סדר
סדר!
וכל זה ממבט חיצוני ראשוני בלבד..

אני רואה את האור מתנגש עם העט, איך כל צורה נוצרת. לא מבינה
איך זה קורה אבל זה יפה.

הבה נאכל!

הם מביאים את החשבון מודפס עם האוכל, מחושבים, בלי בעיות, בלי
טיפים אפילו נראה לי. אני חצי נסערת ואפילו חצי אין לי כוח. גם
כן חודש במרכז רוחני ביוון..למה אנחנו חיים בכלל? חוץ מהתחלות
חדשות ושינויים אין לנו מה לעשות פה. אולי להתנסות..

אני אוהבת את אמא ואבא ואת אחותי. מה,עכשיו בגלל שאני לבד אני
אאלץ להצחיק את עצמי כל הזמן? מעניין אם זה מספק. ועוד יותר
מעניין אם יש להם שירותים כי אני חייבת לשלשל את הביצה
והבייקון ואת הקפה הזה ואת עצמי..

נו מילא, אני ועצמי נסתדר בכל מקום. וכרגע ממבט חדשני והזוי
זה, הבית הוא מקום מאוד משפיע. בחו"ל הבית הוא ישראל, בישראל
זה הבית והחברים, בין כל הדברים האלו הבית הוא הגיטרה והנפש
וכ"ו..
שיעמום מיקה שיעמום סתמי כבר!

מה בא לי לעשות? לחרבן!

הבה!