אירה פרדין / מחשבות אל האופק |
כמה זמן עד שאני אדע
נמאס לי כבר להיות תלויה על חוט
בין השמיים לאדמה
אני עוצרת את עצמי מהאופק
ועוצמת עיניים בשביל לחלום
מנסה להרדם, לשכוח את הכל
וזה שוב חוזר ומהדהד
זה לא כל כך פשוט לדעת את האמת
כשאין עם מי לדבר
ומי שבאמת רציתי שיהיה
החליט שאינו עוד חבר
האופק נראה לי עוד יותר רחוק
מתי כבר אגיע אליו?
זה לא הזמן לשאול שאלות
אני רק צריכה שיקשיב
שלא ידבר על עצמו ועליי
רק לדעת שהוא כאן איתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|