אוקסנה זינצ'נקו / אזכור |
ואמא דואגת.
ביישוב שקט,
חצר וגינה ירוקה.
לאורך הרחוב
הבית היה הלב,
של כל המשפחה.
לדעת לאהוב,
זה לדעת לתת.
והבית רחב,
עדיין חמים וצנוע.
הלב דופק בשקט
האושר יחזור.
השער פתוח
העצב עבר
אזכור את בית האב,
בכל יום שיעובר.
לדעת לאהוב,
זה לדעת לתת.
יש בליבי אהבה,
עם קצת כאב
השמש תתן אור,
כמו גפרור בחושך.
וערב קריר למחצה
בחלונות דולקים אורות.
והמשפחה יושבת
בארוחה משפחתית.
בין חילופי עונות,
אזכור את בית האב,
בכל יום שיעבור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|