היה לי חלום. חלמתי שאני משחק קלפים עם בני משפחתי: סבי דודי,
דודתי ואחי. לא ידעתי את חוקי המשחק אבל ידעתי את מטרתו והוא
כמובן לנצח. כאשר הגיע תורי התמהמתי ארוכות שכן על הכבוד
המשפחתי היה המשחק ולא התכוונתי להפסידו בקלות, מה גם לא ידעתי
את חוקי המשחק. כשהגיעו הורי ותפסו את מקומי במשחק לקחתי מלך
לב אדום וברחתי לאילת יחד עם הכבוד המשפחתי.

אני מתעורר משנתי, עייני עוד עצומות ואני חש שדלת חדרי פתוחה,
העיפות גוברת על סקרנותי (התחוור לי שהכבוד המשפחתי היה כבד
משציפיתי) ואיני מציץ אפילו לבדוק.
לפתע אני שומע צעדים ומישהו נכנס לחדרי. לפי קול הנשימה הכבדה
אני יודע שזהו אבי. פני עדיין מופנות אל הקיר ועייני עצומות.
אני שומע צעדים המתקרבים אל מיטתי. בשלב הזה אני מחליט לבדוק
מי זה ומה הוא עושה בחדרי.
אני רוצה לשאול מי זה? אך יוצא לי להגיד רק "מי" שכן אני בקושי
מצליח לפתוח את פי, אני גם שם לב שאיני יכול לזוז. אני לא מותר
ובכל כוחי אני מנסה לשאול שוב אך אני אומר רק הרבה "מי, מי,
מי, מי...".
עדיין איני יכול לזוז, פני אל הקיר  ואיני יכול להסתובב. ואז
בשארית כוחי אני תופס בשרבולו בידי השמאלית, מחזיק חזק ככל
יכולתי ואני רוצה לשאול למה איני יכול לזוז, אך שוב אני יכול
להגיד רק "לה, לה, לה, לה...".
בעוד האיש מנסה להתחמק מאחיזתי אני מצליח לסובב את הראש ותוך
כדי אני אומר את המשך המשפט: ".. מה איני יכול לזוז?"
כבר אין אף אחד לידי, ואף הדלת סגורה. כנראה שהצליח להחדיר בי
את הסם המרדים ולעשות את מה שהוא בא בשבילו. מעניין אם זה קורה
בכל לילה ורק הלילה מסיבה כלשהי התעוררתי בדיוק ברגע הנכון (או
לא) . ואולי זה היה חלום. הכל היה אמיתי כל כך.

בוקר, אני צופה בטלויזיה. אבי קם ויורד לסלון. הוא נעמד ואומר
"בוקר טוב". אני לא עונה. הוא ממשיך לעמוד ולהסתקל עלי במשך כ
3 דקות שנראות לי כמו נצח ואז שואל בקול תקיף למדי "איפה
הכבוד?", ואני עונה  "איפה שהלב שלך".