אני שונא את זה...
את המצב הנוראי הזה שמתחיל כל כך יפה.

אני שונא לראות את הפנים היפייפיות שלך בבוקר, לנשק אותך ולחבק
אותך כאילו אין שום מחר!
לעשות איתך אהבה מתוקה ולנשום אותך עוד פעם אחת בגלגול הקצרצר
הזה שנשאר לנו...

אני שונא לדבר... למה שלא נשתוק?
אני שונא שאנחנו מבינים מה אנחנו רוצים בחיים, אני שונא את
העובדה שאנחנו צודקים ואנחנו עושים את הדבר הנכון...

אני שונא את הדמעות המלוחות ומצד שני כל כך טעימות שלך (כי הן
שלך) שנשפכות על הכתף שלי.
אני שונא שאנחנו קמים ומתלבשים ומנגבים את הדמעות...

אני מתעב את הרגע שבו אני פותח את המגירות והארונות שלי ומחזיר
לך את הדברים שלך:
את הקרם שיער המחורבן שלך
את המברשת שיניים המזדיינת שלך
ואפילו את הבגדים שהשארת אצלי...

אני שונא יותר מהכל... ללוות אותך למטה...

אני שונא אותך! כי אני צריך לראות אותך הולכת...