לבנות יש אהבה, יש רגש ויש סקס. לבנים יש זין.
קחו למשל את הגברים, הם יודעים לעשות אהבה אבל אצלם היא נגמרת
בדיוק אחרי הזיון הראשון ואצל הבנות בשלב הזה האהבה רק מתפתחת
יותר. אני לא פמיניסטית או משהו כזה, אני בסך הכול מציאותית.
האהבה נגמרת ואחריה נשארת שיגרה, כי התרגלנו להיות ביחד. עצוב
לא? אל תצפי שהחיים הם כמו באגדות שחיינו עליהן (העניין
מתייחס לבנות מאחר והן באמת ייחסו חשיבות לסיפורים), אין באמת
רומנטיקה זו המצאה. אמרו לי פעם שח.נ ביאליק ידע מה זו אהבה,
רבותיי ראיתם פעם תמונה של הבחור? הבן אדם דוס מכף רגל ועד
ראש, קשה לי להאמין שהוא זיין מישהי ובאופן מאוד מצער הוא היה
היוצר הפורנוגראפי של אותן שנים. אבל נניח שאני סתם מרירה ולא
אמיתית ונראה כי נפגעתי מאיזה בחור ואני סתם מוציאה את הזעם
(מה שממש לא קורה במציאות), תסתכלו בעיתונים ובחדשות למען
השם, חבר'ה אנחנו מדינה חמה. "גברים" אונסים ומטרידים נשים,
הם לא מחפשים אהבה או רגש.
אף פעם לא ראיתי בחיי גבר אמיתי, מישהו עם ביצים שלא מפחד גם
להפגין את השייכות ואת הערך הסנטימנטאלי שלו כלפיי, תמיד יש
משהו: הקריירה, המשפחה, הסביבה. בוא נציג את העובדות הקיימות
בשטח, בנים מפחדים להתחייב, הם כל כך מפחדים מזה שברגעים
מסוימים הם נראים כמו בדיחה מהלכת.
עכשיו אני שואלת ברצינות, הייתכן? אלוהים יצר אותנו כל כך
שונים וציפה שנסתדר, לא קצת מוזר? לפי המיתולוגיה היוונית
אנחנו בכלל היינו בן אדם אחד מושלם ורק הפרידו בינינו, אבל אם
אנחנו כל כך שונים איך היינו מסתדרים בגוף אחד, יותר גרוע
הגוף סובל מפיצול אישיות וזה נחשב למושלם?
אדם נולד, גדל, מכיר מישהי, לומד, מתחתן, מטייל בעולם, עושה
את כל מה שהנורמה מכתיבה ומן הסתם בסוף הוא מת. זה לא ממש
משנה מה הוא עושה באמצע, העיקר שהוא עשה את החלק שלו בעולם
הזה (ככה לפי האמונה) ואז הוא עובר לעולם הבא, עולם שכולו טוב
או רע. גן עדן או הגיהינום. שם הם מקבלים את גזר הדין של
המושל בממלכה.
בשורה התחתונה, הבנות ואין זה משנה מהיכן לא יזיז להן ואפילו
במקצת אם הן ייפלו לגיהינום או שיעלו לגן עדן, מבחינתם השטן
יותר רגיש מכל גבר שהכירו בחייהם עד למותם והבנים? עדיף שכבר
לא נדבר עליהם, הרי כולכם יודעים שזו בדיחה.