ארבל הכרמלי / תמורה לעמל |
אל הצמאה לזרועותיי
אזעק מתוך קרביי
להיבקע לשוועתך
כי צפד קרום לבי ממרחקך.
את אש דמי לשלח אל גופך -
זה מה שאנוכי מבקש;
שיהיה אברי עמך שוקק
ולמרחקי הזמן שוהה
(יעני, שלא "אגמור" מהר)
בלשד עצמותייך
כפרס לתעצומותייך.
כפרי עץ שתהיי לי -
שובב נפשך, הנני,
אשר על אדמת קודשך התנחלתי
ומבקש תמורה לעמלי.
16/01/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|