שדה חרוך.
איש רוכן אליו, בוכה ומשקה אותו בדמעותיו.
מפעל חייו נהרס לו מול עיניו.
וכמו איש, שלא ניסה לפגוע, אך הרס חיים שלמים,
ברק הצליח לזרוע הרס לימים.

איש גועה, אך יודע שלא נותר לעשות דבר.
קם על רגליו, והחל לכבות את האש בכפותיו.
לוחש תפילה רכה מספר לא מוכר.
מחייך ומזכיר לעצמו, שתמיד נשאר מחר.

אי אפשר לשנות את כוחות הטבע, אך אפשר להנות מהם.
אי אפשר לשנות את היסודות, אך אפשר להמשיך ולנסות.

קם אותו איש בהנץ החמה, והחל לזרוע מחדש את השדה.
יממה שלמה, כמה דונמים טובים, סיים האיש מעשה זה.
החליט לעזוב, להתחיל במקום אחר, הרי יקחו שנים למקום זה
להסתדר.

הלך אותו האיש, לשדה נטוש ורעוע, דונם אחד או פחות.
חש עוז וגעגוע, לביתו, שלו.
אך השקה האיש, זרע ועמל, "אפשר להמשיך לנסות", מלמל האיש.

לאחר כמה שנים, שהתמקם האיש בשדהו,
התהלך הוא אל כיוון שדהו החרוך.
הלך ונאבד, בתוך שדה מוכר לו.
החליט לנוח בתוך שדה פורה וירוק של חמניות,
ולאחר כמה שעות פנה אל כפרי שישב בצל.

"של מי הוא שדה זה?"
"נטוש, אך פלא ונס בשדה זה קרה, השדה נשרף בברק, ולאחר ימים
ספורים התמלא בירקת וצהוב חמניות"
האיש חייך והלך אל דרכו.

אי אפשר לשנות את היסודות, אך אפשר להמשיך ולנסות.