ארבל הכרמלי / תכלת |
ירדתי אל אהבתך
לראות התכלת בחיי,
לראות השמש
שנעלמה אי-שם מחיי.
ירדו התקוות עמי, טעונות כתרים,
והשתחוו אל מול אהבתך
אשר נדמה כי הבינה שפתן
ולא השיבה פניהן ריקם.
שלחתי לך מלותיי מעבר להרים
בכל הימים והערבים
והשבת לי בפינוקי אביב
עם זרי פרחים בשלל צבעים.
שמש מחייכת אל התכלת,
התכלת משקיפה אל האהבה
של איש אשר ידע אותך
ולא ישכח כל החיים.
24/11/103 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|